הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטוי:"הלכה כרבי יוסי" - נימוקו עימו
מעילה יג ע"א
מתני'. כל הראוי למזבח
ולא לבדק הבית, לבדק הבית ולא למזבח, לא למזבח ולא לבדק הבית - מועלין בה. כיצד: הקדיש בור מלא מים, אשפות מלאות זבל, שובך מלא יונים, אילן מלא פירות, שדה מלאה עשבים - מועלין בהם ובמה שבתוכה.
אבל אם הקדיש בור ואח"כ נתמלא מים, אשפה ואח"כ נתמלא זבל, שובך ואח"כ נתמלא יונים, אילן ואח"כ נתמלא פירות, שדה ואחר כך נתמלאה עשבים - מועלין בהם ואין מועלין במה שבתוכה.
ר' יוסי אומר: המקדיש את השדה והאילן - מועלין בהן ובגידולה, מפני שהן גידולי הקדש.
ולד המעושרת לא ינוק מן המעושרת, ואחרים מתנדבים כן. ולד המוקדשין לא ינוק מן המוקדשין, ואחרים מתנדבים כן. הפועלים לא יאכלו מן גרוגרות הקדש, וכן פרה מכרשיני הקדש
1.
בפשטות יש במשנה מחלוקת בין "תנא קמא" ל"רבי יוסי". תנא קמא סובר שאין מועלין בגידולי הקדש ["... מועלין בהם ואין מועלין במה שבתוכה"], ואילו רבי יוסי סובר "מועלין בהן ובגידולה מפני שהן גידולי הקדש"].
2.
רמב"ם הלכות מעילה פרק ה הלכה ו:
גידולי הקדש מועלין בהן, כיצד הקדיש שדה והוציאה עשבים אילן ועשה פירות מועלין בהן, אבל המקדיש את הבור ריקן ואחר כך נתמלא מים, הקדיש אשפה ואחר כך נתמלאת זבל, שובך ונתמלא יונים, הואיל ואינן גדולי הקדש אין מועלין בהן, וכן הזבל והפרש שבחצר הקדש לא נהנין ולא מועלין ומה יעשו בהן ימכרו ויפלו דמיהן ללשכה, ...
משמע מהרמב"ם שפסק כשיטת רבי יוסי במשנתנו ובניגוד לדעת "תנא קמא".
3.
כסף משנה הלכות מעילה פרק ה הלכה ו:
בדבריו יש כמה עקרונות יסוד ונדגישם במקומם:
גדולי הקדש מועלין בהם וכו'. משנה בפ"ג דמעילה דף י"ג) פלוגתא דת"ק ור' יוסי ופסק כר' יוסי וצריך טעם למה.
הוא שואל מדוע הרמב"ם פסק כרבי יוסי. נראה מדבריו שהיה צריך לפסוק כ"תנא קמא" שנחשב כ"רבים" נגד רבי יוסי – יחיד.
3.
המשך דברי ה"כסף משנה":
והר"י קורקוס ז"ל כתב שטעמו משום דבפרק הספינה (דף ע"ט) הובאה משנה זו ושנו הרישא בשם ר"י ושנו בברייתא אמר רבי נראין דברי ר"י לר' יוסי בבור ושובך משמע דקים ליה דת"ק היינו ר"י וידוע דר"י ורבי יוסי הלכה כרבי יוסי
ה"מהר"י קורקוס" סובר: משנתנו מצוטטת במסכת בבא בתרא כשדעת "תנא קמא" מובאת בשמו של "רבי יהודה", והכלל הוא שבמחלוקת בין רבי יהודה ורבי יוסי – הלכה כרבי יוסי. מעניין שבגמרתנו לא מובאת על ידי הפרשנים גירסא של "דברי רבי יהודה" בסוף הרישא.
4.
עניין זה שהלכה כרבי יוסי נגד חכמי דורו מובא:
תלמוד בבלי מסכת עירובין דף מו עמוד ב
רבי יעקב ורבי זריקא אמרו:
הלכה כרבי עקיבא מחבירו,
וכרבי יוסי מחבריו,
וכרבי מחבירו.
למאי הלכתא? –
רבי אסי אמר: הלכה,
ורבי חייא בר אבא אמר: מטין,
ורבי יוסי ברבי חנינא אמר: נראין.
כלשון הזה אמר רבי יעקב בר אידי אמר רבי יוחנן:
רבי מאיר ורבי יהודה - הלכה כרבי יהודה.
רבי יהודה ורבי יוסי - הלכה כרבי יוסי,
ואין צריך לומר רבי מאיר ורבי יוסי - הלכה כרבי יוסי.
השתא במקום רבי יהודה - ליתא, במקום רבי יוסי מיבעיא?
אמר רב אסי: אף אני לומד רבי יוסי ורבי שמעון - הלכה כרבי יוסי.
דאמר רבי אבא אמר רבי יוחנן: רבי יהודה ורבי שמעון הלכה כרבי יהודה.
השתא במקום רבי יהודה ליתא, במקום רבי יוסי מיבעיא?
משמע מגמרא זו שהלכה כרבי יוסי גם נגד רבים מחבריו ואולי אף כשהוא חולק על כל חבריו ["הלכה כרבי יוסי מחבריו"].
5.
ונראה, שניתן לדייק מדברי המהר"י קורקוס: אם באמת דעת "תנא קמא" היא דעת "חכמים", הרי שהלכה כמותם נגד רבי יוסי, ורק כאשר רבי יוסי חולק על חכמים ספציפיים שמוזכרים בשמם [אפילו אם הם רבים] – הלכה כמותו.
5.1
הערה: בסוגייתנו מובאת [ב"הגהות וציונים", ב] גירסא שלא מדובר ב"רבי יוסי" אלא ב"רבי שמעון", ואז קשה יותר מדוע הרמב"ם פסק כרבי שמעון, שהרי גם אם הרישא היא "רבי יהודה" הרי שהלכה כרבי יהודה נגד רבי שמעון [כמובא בגמרא במסכת עירובין – לעיל].
6.
ואולי ההערות לעיל הן הסיבה מדוע ה"מהר"י קורקוס" מביא נימוקים נוספים לפסיקת הרמב"ם כדעת רבי יוסי [ואולי כרבי שמעון – לפי הגירסא שהבאנו]
7.
המשך דברי המהר"י קורקוס:
גם שם העלה רבה דפליגי ת"ק ורשב"א דבבור ושובך דוקא פליגי אבל בשדה ואילן ד"ה מועלין במה שבתוכן דגידולי הקדש הם הילכך הכי נקטינן
הוא מביא מהגמרא בבבא בתרא שמשמע ממחלוקת תנאים נוספת שסוברים שלפי כולם שמועלין בהם – כדברי "רבי יוסי" בסוגייתנו.
8.
גם פ"ד דפסחים נתבאר שמועלין בגדולי הקדש גבי שלשה דברים שעשו אנשי יריחו
הוא מביא שמשמע בגמרא בפסחים שהכלל הוא שמועלין בגידולי הקדש – וזה כדעת רבי יוסי בסוגייתנו.
8.1
וקצת קשה לי, שהרי שם משמע להיפך:
תלמוד בבלי מסכת פסחים דף נו עמוד ב
ומתירין גמזיות של הקדש, של חרוב ושל שקמה. אמרו: אבותינו לא הקדישו אלא קורות, ואנו נתיר גמזיות של הקדש, של חרוב ושל שקמה. ובגידולין הבאין לאחר מכאן עסקינן, וסברי לה כמאן דאמר אין מעילה בגידולין. ורבנן סברי: נהי דמעילה ליכא - איסורא מיהא איכא.
משמע מהגמרא, שאין מעילה בגידולין – כדעת "תנא קמא" במשנתנו ולא כפסק הרמב"ם. וקשה לי כיצד ה"מהר"י קורקוס" מביא מכאן הוכחה דווקא לרבי יוסי!
8.2
גם בתמורה פ"ז שנינו ומועלים בגידוליהם
מסכת תמורה דף לא עמוד א
/מתני'/. יש בקדשי מזבח שאין בקדשי בדק הבית, ויש בקדשי בדק הבית שאין בקדשי מזבח. שקדשי מזבח עושין תמורה, (וקדשי בדק הבית אין עושין תמורה קדשי מזבח) חייבין עליו משום פיגול נותר וטמא,
ולדן וחלבן אסור לאחר פדיונן, והשוחטן בחוץ - חייב, אין נותנין מהן לאומנין בשכרן - מה שאין כן בקדשי בדק הבית. יש בקדשי בדק הבית: שסתם הקדשות לבדק הבית, הקדש בדק הבית חל על הכל, ומועלין בגידוליהן, ואין בהן הנאה לבעלים:
הילכך כרבי יוסי נקטינן עכ"ל
עד כאן מוסבר מדוע הרמב"ם פוסק בסוגייתנו כרבי יוסי.
9.
המשך דברי ה"כסף משנה" עצמו:
נ"ל דטעמא דפסק רבינו כר' יוסי משום דנמוקו עמו מפני שדרכן להתמלאות כדאיתא בתוספתא פ"ק דמעילה ושנו שם הרישא בשם ר' מאיר ואישתמיטיה מבעלי התוספות שכתבו דדברי ר"י לא גרסינן שאינו בסדר המשנה
והא דקתני רבי בברייתא נראין דר"י יודע היה רבי שר"י הוא ע"כ.
ה"כסף משנה" מביא נימוק אחר לפסיקת הרמב"ם [והוא לא מנמק מדוע איננו מסתפק בדברי ה"מהר"י קורקוס"]
10.
תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף עט עמוד א [הבאנו כבר לעיל את המשנה באותה סוגיה]
תניא, אמר רבי: נראין דברי ר' יהודה - בבור ושובך, ודברי ר' יוסי - בשדה ואילן. האי מאי? בשלמא נראין דברי ר' יהודה בבור ושובך - מכלל דפליג אשדה ואילן, אלא נראין דברי רבי יוסי בשדה ואילן - מכלל דפליג בבור ושובך? והא רבי יוסי שדה
משמע מהברייתא שרבי יהודה הנשיא פוסק כרבי יוסי בגידולי אילן ובגידולי שדה – וכפסק הרמב"ם.
11.
תוספות מסכת בבא בתרא דף עט עמוד א:
דברי רבי יהודה - ל"ג שאינו בסדר המשנה במסכת מעילה (דף יג.) והא דקתני רבי בברייתא נראין דברי ר' יהודה יודע היה רבי דרבי יהודה היא.
התוס' מסביר ש"תנא קמא" ברישא של משנתנו הוא דעת "רבי יהודה" גם בלי שינוי גירסא.
12.
וה"כסף משנה" מסיים את דבריו:
ובהדיא שנינו בתוספתא דברי ר"מ וטעמא דר"י טעמא דמסתבר הוא:
13.
תוספתא מסכת מעילה (צוקרמאנדל) פרק א הלכה כ:
אמר ר' יוסי רואה אני בכולן דברי ר' מאיר חוץ מן השדה ומן האילן מפני שדרכו להתמלאות:
משמע מהתוספתא שדעת "תנא קמא" היא דעת יחיד – רבי מאיר, ורבי יוסי חולק ומנמק: "מפני שדרכו להתמלאות"
14.
ומסיים ה"כסף משנה" שטעמו של רבי יוסי "טעמא דמסתבר הוא", כלומר, הלכה כרבי יוסי הוא על פי הכלל ש"נימוקו עימו", ומשמע שאין הכוונה שתמיד נימוקו עימו [וממילא הכלל שהלכה כרבי יוסי לא תקף תמיד], אלא רק במקום שכך מסתבר לפוסקים - כך משמע מדברי ה"כסף משנה" כאן.
15.
הערה: כל הדיון לעיל הוא רק בהקשר של "רבי יוסי" לסוגייתנו. אבל למען קבלת סקרה מלאה יש לקשר את כל הדיון הנ"ל לעיקרון שדנים בו בעלי הכללים: מתי הלכה כרבי יוסי. ולא מצאתי ב"יד מלאכי" כשדן בהרחבה בכלל תרס"ג - שהלכה כרבי יוסי - שהוא דן בסוגייתנו!
