הקשר הקטן המחבר / רפי זברגר

מעילה כ ע''א - כא ע''א
  

הקדמה

בדיני שליחות אנו מכירים מספר כללים:
1. שלוחו של אדם כמותו – אם שליח מבצע שליחות, הרי כאילו שהמשלח ביצע זאת. (השליח כמו המשלח).
2. סייג לסעיף הקודם: אין שליח לדבר עבירה – אם השליח מבצע עבירה, אין היא מיוחסת למשלח (כמו כל דיני שליחות, כאמור בסעיף הקודם), אלא העבירה מיוחסת אך ורק לשליח. סברת דין זה היא ''דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעים''. כלומר, הקדוש ברוך הוא מצווה אותנו לא לעשות משהו, והשליח ''מצווה'' אותנו לעשות פעולה המנוגדת לציווי התורה, הרי שיש לשמוע לדברי הרב (הקדוש ברוך הוא) ולא לשמוע לדברי התלמיד (המשלח). ולכן אין משמעות לשליחות, והשליח נושא בעצמו את האחריות לעבירה.
3. סייג לסייג: בדיני מעילה – למרות שאסור למעול והמועל בשוגג חייב קרבן אדם מעילות, הרי שאם נשלח שליח למעול, המעילה מיוחסת למשלח (חוזר הדין הכללי של "שלוחו של אדם כמותו"). סייג זה נלמד מגזירה שווה לתרומה (''חטא חטא'').
4. במשנה הפותחת את הפרק השישי והאחרון של המסכת, נלמד "סייג לסייג לסייג" אשר יחזיר אותנו לרמה 2.
 

הנושא

השליח שעשה שליחותו - בעל הבית מעל.
אם השליח עשה בדיוק מה שהמשלח ציווה עליו, הרי הוא ''שליח חוקי''. ולאור קביעה בסעיף 3 לעיל, יש דין שליחות בנושא מעילה, ולכן המשלח (בלשון המשנה "בעל בית") כאילו ביצע את השליחות והמעילה מיוחסת אליו. 
לא עשה שליחותו - השליח מעל.
אבל אם השליח שינה ולא ביצע את הנדרש ע''י המשלח, הרי שכביכול ''הותר הקשר'' של השליחות, והשליח בעצם כאילו ביצע את השליחות מדעתו, ולכן השליח מעל. המשנה ממשיכה בהבאת שתי דוגמאות לדין האחרון (שליח לא עשה שליחותו): 
כיצד? אמר לו: תן בשר לאורחים - ונתן להם כבד, כבד - ונתן להם בשר - השליח מעל.
למרות שבשר וכבד הינם חלקים פנימיים של הבהמה, אך אם המשלח ביקש מהשליח להביא בשר והוא הביא כבד (יותר יקר), או הפוך: ביקש כבד והביא בשר, הרי השליח לא ביצע שליחותו ולכן נותק הקשר ביניהם והוא מוגדר כמועל (מדובר על בשר של הקדש).
אמר לו: תן להם (לאורחים) חתיכה חתיכה, והוא אומר טלו שתים, והם נטלו שלש - כולם מעלו:
הדוגמא הזאת מעניינת, כיוון שהיא מחייבת שלושה במעילה על מעשה אחד. המשלח ביקש לתת חתיכה אחת, השליח נתן שתי חתיכות ובכך אמנם קיים את השליחות (נרחיב מיד לפי הסבר הגמרא) אך הוסיף חתיכה מדעתו, ולאחר מכן האורחים הוסיפו עוד חתיכה מדעתם. הרי שהמשלח מתחייב על החתיכה הראשונה לפי סעיף 3 לעיל, כיוון שבחתיכה זו ביצע השליח את שליחותו ויש שליח לדבר עבירה במעילה. לגבי החתיכה השנייה חייב השליח, כיוון שעשה זאת על דעת עצמו, ולגבי החתיכה השלישית חייבים האורחים כיוון שחתיכה זו עשו על דעת עצמם ולכן גם הם מעלו בחתיכה זו. נצטט דיון קצר מן הגמרא לגבי הדוגמא השנייה: 
שמע מינה: מוסיף על שליחותו הוי שליח.
הגמרא מנסה להסיק מדוגמא זו כי אדם שקיבל שליחות מסוימת והוסיף עוד נדבך על שליחות זו, הרי שאפשר להגדיר שקיים את השליחות, למרות שהמשלח לא ביקש לבצע את כל מה שהשליח עשה.
אמר רב ששת: דאמר שליח טול אחת מדעתו, ואחת מדעתי.
רב ששת מעמיד את המקרה במשנה, כשאמר השליח לאורח: קח אחת מדעתו של המשלח, ואחת נוספת מדעתי. באופן זה המעשה מחולק לשני חלקים, כך שאת החלק הראשון ביצע השליח במלואו כפי דעתו של המשלח, והחלק השני היא ''תוספת עצמאית'' של השליח. ומהי ההווא אמינא במקרה זה:
מהו דתימא, עקר שליח שליחותיה דבעל הבית ולא למעול – קא משמע לן. 
היינו יכולים לחשוב כי כאשר השליח הוסיף משהו מדעתו, למרות שייחס את החלק הראשון למשלח, אזי הוא בעצם ניתק את עצמו מן המשלח – מחדשת לנו המשנה שאין זה כך. החלק הראשון, המיוחס למשלח, אמנם ניתן להחיל עליו דין שליחות והמשלח יהיה חייב במעילה, על פי הכלל שיש שליח למעילה. 
 

מהו המסר

המסקנה של הגמרא המצוטטת לעיל מעניינת מאוד. היא בעצם אומרת, שלמרות תוספות של השליח, למרות שאין הוא עושה את רצון המשלח, אשר מינה אותו לשליחות זו, אין אנו מנתקים את הקשר למשלח, אם אמנם הוא אמר וקישר את החלק הראשון למשלח (אמר: טול אחד מדעתו).
נוכל ליישם את המסקנה המעניינת הזאת גם לתחומים אחרים כמו חינוך וכדו'. גם אם הילדים שלנו אינם עושים בדיוק את מה שאמרנו להם, את מה שלימדנו אותם, את מה שציפינו מהם שיעשו, אם עדיין יש קשר מסוים, אפילו בפעולות קטנות שהם עדיין פועלים ומבצעים, הרי שניתן לייחס את הקשר המזערי הזה למקורות שלהם - להורים ולמשפחה.
השאיפה שלנו למצוא את הקשר של ילדינו, ולוא הקטן ביותר המחבר ומקשר למקורותיהם, ולהיתלות עליו ודרכו לנסות לחבר ולהעצים את הקשר מחדש.
תובנה זו נכונה בכל השנה, ובוודאי בימי תשובה ורחמים של ערב יום כיפור (תש''פ) המחברים ומקשרים את כל עם ישראל למקורותיו. נשתדל למצוא בכל יהודי, בכל אתר ואתר, את ה''נקודה היהודית'' המחברת ומקשרת אותו לעמו וליהדותו.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]