מנהל טוב / רפי זברגר

תמיד ל ע"א
  

הקדמה

אנו מתחילים וגם מסיימים היום את הפרק השלישי במסכת תמיד, שהיא כולה משנה, וכלולה בדף ל' של מסכת מעילה. המשנה ממשיכה לתאר את פעולות הקרבת קרבן תמיד של שחר, ופעולות נוספות אשר בוצעו באותו זמן. 
 

הנושא

המשנה מתחילה בתיאור שלוש עשרה פעולות אשר בוצעו לאחר תרומת הדשן המתוארת בפרק הקודם. הכוהנים אשר ביצעו פעולות אלו, זכו בהם במסגרת פיס שבוצע ע''י הממונה (סגן כהן גדול לדעת חלק מהמפרשים) בחלק הפנימי שבלשכת הגזית (בתחום העזרה). 
אמר להן הממונה בואו והפיסו.
הכוהנים שהגיעו למעמד זה טבלו לפני כן (יש איסור לעבוד בעזרה ללא טבילה) ועמדו בעיגול לקראת הפייס. בעצם היה רק פיס אחד לביצוע פעולת הראשונה של השחיטה. כל העומדים מימין לזוכה זה קיבלו את הזכות לבצע את שאר שתים עשרה הפעולות הנותרות, לפי הסדר המפורט מיד:
1. מי השוחט
למרות ששחיטה כשירה אפילו בזר שאינו כהן, בפועל, ביצעו הכוהנים גם את השחיטה. כל זאת מתוך חיבה ורצון עז לבצע כל פעולה הקשורה לעבודת הקרבנות באופן כללי, וקרבן התמיד באופן ספציפי. 
2. ומי הזורק
זריקת הדם היא בעצם הפעולה המשמעותית ביותר של כל הקרבנות, שכן היא המכפרת בקרבנות כפרה. פעולה זו כוללת גם את פעולת קבלת הדם בכלי, והולכתו למזבח על מנת לזורקו. 
3. מי מדשן מזבח הפנימי
דישון מזבח הפנימי הוא אחד מהפעולות הנוספות שבוצע במהלך הקרבת קרבן תמיד של שחר, כיוון שהיא קודמת להקרבת התמיד. פעולה זו דומה לדישון המזבח החיצוני אשר למדנו בפרק הקודם. 
4. מי מדשן את המנורה
גם דישון המנורה בוצע במהלך פעולות קרבן התמיד. דישון זה התחלק לשתיים: חמש נרות מערביות (מנורה עמדה ממזרח למערב (יש דעה חולקת) והחמש הנרות הכי מערביים נקראו "נרות מערביים") דושנו במהלך הקרבת קרבן תמיד של בקר, ושני הנרות הנוספים דושנו בהמשך. 
5. מי מעלה אברים לכבש
לאחר שחיטת הקרבן, זריקת דמו ודישון מזבח פנימי והמנורה, נותח הקורבן וחולק לאחד עשר חלקים, שניתנו לששה כוהנים. כל כהן קיבל את חלקו, וחיכה עד לסיום החלוקה לכל הכוהנים הזוכים. לאחר מכן, כולם העבירו את חלקיהם לכבש המזבח, המליחום והעלום על המזבח כדי להקטירם על המערכה בראש המזבח. 
5) הראש והרגל של ימין
הראש והרגל האחורית הימנית הם האיברים הראשונים שהוצאו וניתנו לכהן אשר זכה בהם. 
6) ושתי הידים
שתי רגליים קדמיות נקראות ידיים, והם היוו חלק שני שניתן לכהן על מנת להקטירם. 
7) העוקץ והרגל של שמאל.
זנבו של הטלה (עוקץ) והרגל האחורית שמאלית הם החלק השלישי. 
8) החזה והגרה
השומן המופנה כלפי הקרקע ללא הצלעות, והגרון היוו את החלק הרביעי.
9) ושתי דפנות
הדפנות המכילים את הצלעות היוו את החלק החמישי. 
10) הקרביים
המעיים הפנימיים והחלקים התחתונים של ארבע הרגליים הנקראות כרעיים היוו את החלקים האחרונים.
11. והסולת
עשירית האיפה של סולת בלולה בשמן הינה המנחה המוקטרת ביחד עם קרבן תמיד. הכהן אשר זכה בחלק זה, הניח גם אותה על כבש המזבח, ומשם העלוה על המערכה על מנת להקטירה. 
12. והחביתין
החביתין הינה מנחה של כהן גדול, אשר עשאוה במחבת (לכן נקראת חביתין) וממנה מכינים שתים עשרה חלות המוקרבות במהלך הקרבת קרבן תמיד של שחר, וכן במהלך הקרבת קרבן תמיד של בין הערביים (שש חלות בבקר ושש בערב). 
13. והיין
שלושה לוגין של יין היו מנוסכים על המזבח כחלק מקרבן תמיד של שחר. 
הפיסו, זכה מי שזכה.
כפי שתואר לעיל, הפיס היה רק על השחיטה, ולאחר מכן זכו כל העומדים מימינו של הזוכה בשחיטה, בכל שאר הפעולות אשר תוארו לעיל. מי שזכה בפעולה מסוימת של מנחת הבקר, קיבל לבצע אותה פעולה גם במנחת הערב.
 

מהו המסר

כמתואר לעיל, הפעולה השתים עשרה הינה הקרבת מנחת חביתין של הכהן הגדול. אין ספק כי הכהן הגדול לא עמד ביחד עם אחיו הכוהנים במעמד פיס זה. אם כן, מדוע כוהן הדיוט (כהן רגיל) מקריב בפועל את קרבנו של כהן גדול?
מסביר מנחת חינוך כי הכהן הגדול רק הפריש כסף מממונו, אבל ההקרבה בפועל בוצעה אמנם בידי כהן הדיוט.
אנו רואים כי מייחסים פעולה לאדם אפילו אם הוא רק עומד מאחוריה: יוזם, משלם וממנה שליח לבצעה, למרות שהוא לא ביצע אותה בפועל. נלמד מכאן גם על פעולות אחרות אשר אנו מבקשים להוציא לפועל. אין אנו מחויבים לבצעם למעשה, מספיק שנדאג לכל הנושאים, נתקצב אותם ונבקר שאמנם הכול בוצע לאשורו.
זהו דרכו של מנהל טוב. אדם היודע להניע אנשים אחרים, לתת להם מוטיבציה לעשות. מלמדם את התורה והחוקים, ובסופו של דבר מבקר שהכול מבוצע על הצד הטוב ביותר.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]