מכיר את מקומו בחיים / רפי זברגר
נידה יט ע''א - כ ע"א
הקדמה
לאחר שלמדנו במשנה הקודמת את מיקום דם נידה בגופה של האשה, דנה המשנה בדף י''ט אילו סוגי דמים טמאי נידה. נכיר את כל הדמים אך נתמקד במאמר זה באחד ממראות הדמים:
חמשה דמים טמאים באשה: האדום, והשחור, וכקרן כרכום, וכמימי אדמה, וכמזוג.
המשנה מפרטת חמישה סוגי דמים היוצאים מגופה של אשה ומטמאים, דם שיש לו מראה השונה מחמשה דמים אלו – טהור. הגמרא בהמשך מציינת כי השחור הוא בעצם דם אדום במקור, אך ''נתקלקל'' והפך את מראהו לשחור. הצבע השלישי הוא כצבע צמח כרכום אשר גדל בקרן זווית של גינה. צבע רביעי: כצבע אדמה מעורבב עם מים, והצבע אחרון כצבע יין מזוג במים. נתמקד בצבע האדום, והמשנה מפרשת את הצבעים השונים. נתמקד בצבע אדום:
איזהו אדום? כדם המכה.
מגדירה המשנה כי צבע אדום הוא כדם מכה. הגמרא (עמוד ב') שואלת:
מאי כדם המכה?
שואלת הגמרא על איזו מכה מדובר? ומביאה מספר תשובות:
1. אמר רב יהודה אמר שמואל: כדם שור שחוט.
רב יהודה בשמו של שמואל סובר כי מדובר בצבע דם היוצא משור שחוט.
ולימא כדם שחיטה?
מקשה הגמרא על הסבר זה: מדוע אם כן המשנה לא כתבה במפורש דם שחיטה.
אי אמר כדם שחיטה, הוה אמינא ככולה שחיטה - קא משמע לן כדם המכה - כתחילת הכאה של סכין.
עונה הגמרא, כי אם היה נכתב דם שחיטה, היינו יכולים לטעות ולחשוב כי כל גווני דם השחיטה, מייד כאשר הסכין נגע בשור, או אז צבעו אדום חזק, וגם צבע הדם בהמשך תהליך השחיטה, שהוא פחות אדום – היינו יכולים לחשוב כי כל גווני דם אלו מטמאים, לכן אמר רב יהודה בשם שמואל, כי מדובר בגוון הדם היוצא ממש עם תחילת שחיטה.
2. עולא אמר: כדם צפור חיה.
עולא מפרש כי מדובר בדם שחיטה של ציפור חיה, ולא דם שחיטת שור כפירוש הקודם.
איבעיא להו: חיה - לאפוקי שחוט, או דלמא לאפוקי כחוש?
הגמרא מתלבטת, האם הוספת המילה ''חיה'' באה למעט ולומר כי גוון דם שחיטת ציפור אינו מטמא, או שמא המילה ''חיה'' באה למעט ציפור חיה אבל כחושה, שדמה פחות אדום מדם ציפור שמינה.
תיקו. הגמרא לא פשטה בעיה זו, ונשארה בספק.
3. זעירי אמר רבי חנינא: כדם מאכולת של ראש.
זעירי אומר בשם רבי חנינא כי מדובר על גוון דם כינה שעל ראש האדם. משמע כי גוון דם כינה ממקום אחר בגוף אינו גוון של דם טמא. מקשה הגמרא מן המשנה הבאה אשר דנה על אשה שמצאה כתם של אחד מגווני דם טמא:
מיתיבי: הרגה מאכולת - הרי זה תולה, בה מאי לאו דכוליה גופה?
אם אשה זו הרגה לפני כן כינים, הרי אנו תולים כי מקור הכתם אשר מצאה על גופה נובע מן הכינים ולכן אינה טמאה. אם כן, מדובר כנראה על כינים בכל הגוף, ולא רק על הראש כדברי זעירי בשם רבי חנינא.
לא - דראשה.
עונה הגמרא כי מדובר במשנה רק בכינים של הראש, בדיוק כשיטת זעירי בשם רבי חנינא.
4. אמי ורדינאה אמר רבי אבהו: כדם אצבע קטנה של יד שנגפה וחייתה וחזרה ונגפה. ולא של כל אדם, אלא של בחור שלא נשא אשה, ועד כמה - עד בן עשרים.
אמורא בשם אמי המכונה של שם יופיו (ורד) או על שם מקומו (ורדינא) מפרש כי מדובר בגוון של דם ממכה שקיבל בחור, אשר גילו פחות מעשרים ואינו נשוי. לאחר מכן התרפאה מעט המכה, וחזר הדם – רק גוון אדום של דם בצירוף כל התנאים אלו מטמא.
הנושא
בריש דף כ' מסופר על שלושה חכמים שהיו ביחד במקום הקזת דם ודיברו דברי תורה השייכים לסוגייתנו:
אמימר, ומר זוטרא ורב אשי הוו יתבי קמיה אומנא. שקלי ליה קרנא קמייתא לאמימר. חזייה, אמר להו: אדום דתנן כי האי.
הקיזו דם של אמימר (ע''י מציצה ב''קרן''), התבונן בצבע הדם ואמר אמימר כי זהו גוון של דם המטמא.
שקלי ליה אחריתי, אמר להו אשתני.
הקיזו שוב את דמו, התבונן שוב ואמר: הפעם, זהו גוון של דם שאינו מטמא.
אמר רב אשי: כגון אנא דלא ידענא בין האי להאי לא מבעי לי למחזי דמא.
רב אשי כנראה לא הבחין בהבדל הגוון בין הקזה ראשונה לשנייה והעיד על עצמו ש"אינו ראוי להורות בנושא דמים".
מהו המסר
נלמד שני מסרים:
1. מפירושו של אמי ורדינאה אנו למדים כי דמו של בחור אשר הגיע לפרקו ועדיין אינו נשוי, הינו אדום ממש.
ניתן להסביר זאת בכך שהוא מלא אנרגיות, שאיפות וציפיות המחכות להגשמה מיידית, אשר משפיעות באופן פיזי גם על צבע דמו. אותן אנרגיות נותנות המון כוח ויכולות לבוא לידי ביטוי חיובי אך לצערנו, גם בכיוון שלילי. שומה על ההורים והמחנכים לנתב כוחות אלו לעשייה ברוכה, לפעולות מיטיבות וכן הלאה.
2. כל אדם חייב לדעת ולהכיר את מקומו. להיות מודע לתכונות הטובות שהוא ניחן בהן, לכוחות ולמעלות הקיימות בו, אך בד בבד, לא להתכחש לחסרונותיו. נלמד מדרכו של רב אשי, שהיה לכל הדעות גדול הדור, ולמרות זאת לא התבייש להכריז בקול גדול: אני איני בקיא בהלכות כתמים, ואיני ראוי להורות בנושאים אלו.
לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]
