זריזות משתלמת / רפי זברגר

נידה  כה ע"ב
  

הקדמה

למדנו בסופה של המשנה בדף כ''ד כי המפלת סנדל או שליא תשב לזכר ולנקבה.
כשיש תאומים ברחמה של אשה, פעמים שאחד העוברים ''דוחק'' את השני, וכך מועך אותו ואז אין פניו ניכרים, ובכך הופך אותו להיות ''סנדל''. 
פוסקת המשנה כי אשה המפלת ''סנדל'' או שליא (חלק מן ה''שק'' העוטף את העובר ברחם האשה) נטמאת בטומאת לידה. סנדל - בגלל שאין ספק כי יש וולד נוסף אשר נימוח. שליא – לאור הכלל הקובע כי ''אין שליא בלא וולד''. 
במאמר זה נרחיב את הדיון בגמרא על צורתו של הסנדל.
 

הנושא

תנו רבנן: סנדל דומה לדג של ים. מתחלתו ולד הוא, אלא שנרצף.
חכמים אומרים (בברייתא) כי תחילתו ברייתו של הסנדל היה ''עובר תקין'', ולאחר מעיכתו ע''י התאום ברחם האשה, הפך צורתו להיות דומה לזה של דג, ועדיין רואים דמיון של פנים. 
רבן שמעון בן גמליאל אומר: סנדל דומה ללשון של שור הגדול.
רבן שמעון בן גמליאל קובע כי סנדל ''איבד לגמרי צורה'' ומשווה את צורתו ללשון [חלקה] של שור. 
משום רבותינו העידו: סנדל צריך צורת פנים.
רבותינו במשנה חולקים על רבן שמעון בן גמליאל, וסוברים כי כדי לטמא סנדל צריך שתהיה לו צורת פנים מסוימת, ולא חלקה כמו לשון של שור הגדול. 
אמר רבי יהודה אמר שמואל: הלכה - סנדל צריך צורת פנים.
וכך פסק רבי יהודה בשם שמואל כמו רבותינו במשנה, המחייבים צורת פנים בסנדל על מנת לטמאו. 
אמר רב אדא אמר רב יוסף אמר רבי יצחק: סנדל צריך צורת פנים ואפילו מאחוריו. משל לאדם שסטר את חבירו והחזיר פניו לאחוריו.
רב אדא מוסיף ואומר בשם רב יוסף, אשר אמר בשם רבי יצחק, כי לדעת רב יהודה בשם שמואל: גם אם צורת הפנים נמצאת מאחורי הוולד, מעל גבו, גם זה תקין ומספיק כדי לטמא את האשה. ומסביר רב אדא את דעתו על ידי "משל" לאדם אשר סטר לחברו בחוזקה עד כדי כך שפניו של המוכה הוסטו לאחוריו, ועתה הם מעל גבו. כך גם יכול לקרות לעובר אשר ''נמעך'' ע''י התאום שלו בחוזקה עד כדי שהצליח להפוך את פניו לאחוריו. 
בימי רבי ינאי בקשו לטהר את הסנדל שאין לו צורת פנים. אמר להם רבי ינאי: טיהרתם את הוולדות.
בימי רבי ינאי סברו חכמים לטהר אשה אשר הפילה סנדל ללא צורה כדעת רבותינו בברייתא. העיר להם רבי ינאי ואמר כי על ידי פסק זה הם מטהרים אשה אשר ילדה וולד. לדעת רבי ינאי, גם סנדל ללא צורת פנים נחשב כוולד ומטמא.
והתניא, משום רבותינו העידו: סנדל צריך צורת פנים?
בדיוק בנקודה זו מקשה הגמרא על רבי ינאי, כיצד הוא ''מוכיח'' את חכמים על כך שטיהרו סנדל ללא צורה, הרי זו דעתם של רבותינו בברייתא וחכמי דורו לכאורה פסקו כרבותינו, וככל הנראה הלכה כמותם. 
אמר רב ביבי בר אביי אמר רבי יוחנן: מעדותו של רבי נחוניא נשנית משנה זו.
רב ביבי בנו של אביי (לא אביי בר פלוגתא של רבא, אלא אביי אחר), סיפר כי רבי יוחנן קיבל מרבותיו גרסה אחרת בברייתא, כך שהדעה המחייבת צורת פנים לסנדל היא דעת יחיד של רבי נחוניא, ולא דעת רבותינו. לאור זאת ניתן לומר כי רבי ינאי צודק בהערתו לחכמי דורו, שהם טיהרו סנדל ללא צורת פנים לאור דעת יחיד.
אמר רבי זעירא: זכה בה רב בי בשמעתיה. דאנא והוא הוינא יתבינן קמיה דרבי יוחנן כי אמרה להא שמעתא, וקדם איהו ואמר וזכה בה.
ההערה של רבי זעירא מאוד מעניינת: הוא מספר כי גם רב ביבי וגם הוא (רבי זעירא) שמעו את דבריו של רבי יוחנן על גרסתו בברייתא, כי זו דעת יחיד של רבי נחוניא. אך מכיוון שרב ביבי "הזדרז" להשמיע ולהפיץ את דעתו של רבי יוחנן, ''שר ההיסטוריה'' ייחס דברים אלו לרב ביבי ולא לרבי זעירא, למרות ששניהם שמעו והיו באותו מעמד. 
 

מהו המסר

רבי משה חיים לוצאטו בספרו ''מסילת ישרים'' מדבר רבות על מידת זריזות המניעה אדם לקיים מצוות כראוי, ועל החובה להתגבר על מידת העצלות המעכבת קיומן של מצוות.
לאור דבריו של רבי זעירא לעיל ניתן לומר שבח נוסף במעלת הזריזות. אדם הלומד הלכה או דבר תורה אחר, ומיד מפיץ אותה הלאה בבית המדרש, בבחינת "מפיץ מעיינותיו החוצה'', הרי שזכויותיו הן כפליים. האחת, עצם הפצת התורה ברבים אשר מהווה זכות גדולה. והשנייה, כמו במקרה שלנו, תורה זו ''נרשמת על שמו'' לדורות, וכך היא תיזכר לעולם.
אנו קוראים בימים אלו (תש''פ) בספר בראשית על זריזותם של אברהם ושרה:
וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה.
וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל שָׂרָה וַיֹּאמֶר מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת. .. וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם וַיִּקַּח בֶּן בָּקָר רַךְ וָטוֹב וַיִּתֵּן אֶל הַנַּעַר וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ. (בראשית, י''ח, ד'-ז').
גם אברהם וגם שרה לא מתמהמהים, אלא עושים כל דבר בריצה ובזריזות.
מכאן נלמד מסר חשוב מאוד לחיים: להשתדל כל דבר לעשות בזריזות. לא להמתין, לא להשתהות, לא לחשוב עוד ועוד לפני העשייה, פשוט לעשות, ולעשות בזריזות.
נסיים באמירת של ספר ''אורחות צדיקים'' המכהה את מידת הזריזות כ''תכשיט לכל המידות''.

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]