מה יכול לקרב אותנו לקב"ה? / הרב אורי גמסון
חסידות על הדף
ברכות כד ע"א
אמר שמואל: קול באשה ערוה, שנאמר כי קולך ערב ומראך נאוה.
מה יכול לקרב אותנו לקב"ה? האם ישנן פעולות מסוימות שאנחנו עושים שיכולות לגרום לקשר בינינו ובין הקב"ה להתחזק?
הנחת היסוד הפשוטה של כל אחד מאתנו היא, שיש דברים ברורים שיכולים לגרום לקשר להתחזק, והם בדרך כלל נמצאים בקטגוריה מאוד ברורה: כל מה שקשור בבית המדרש ובדברי קודש קשור גם לחיזוק הקשר עם הקב"ה, וכל מה שאיננו קשור לדברי קדושה איננו יכול לחזק את הקשר.
אם נתמקד בנושא הדיבור לדוגמה, הרי שכאשר אנחנו לומדים תורה או מתפללים, זה יוצר קירוב בינינו לקב"ה, אבל אם שוחחנו עם חבר על דברים שבשגרה, זה כבר לא משהו שמחזק את הקשר בינינו ובין הקב"ה.
אך מסתבר שהדברים אינם בדיוק כך.
בספר תולדות יעקב יוסף (פרשת ויצא) לרבי יעקב יוסף מפולנאה, תלמידו המובהק של הבעש"ט, הוא מסביר שזה היה יסוד הטעות של רשב"י ורבי אלעזר (שבת לג, ב) כשיצאו מהמערה בפעם הראשונה והתרגזו כאשר ראו אנשים שאינם עוסקים בתורה או בתפילה, ומנגד עוסקים בענייני העולם הזה הגשמי, הם לא הצליחו להבין כיצד אותם אנשים מניחים חיי עולם ועוסקים בחיי שעה.
הנחת היסוד שלהם אמרה שהדרך לייצר קשר וקרבה עם הקב"ה יכולה לעבור רק דרך עיסוק בתורה, תפילה ועשיית מצוות. כל שאר הפעולות שעושה האדם אינן אלא דברים של מה בכך ואין בהן בכדי לקרב בין האדם ובין קונו.
אולם דווקא סוגיית הגמרא ביחס ל"קול באשה ערווה" מגלה אחרת.
תורה שמביא התולדות יעקב יוסף בשם מורו הבעש"ט, מנתחת את האיסור הזה והשלכותיו ביחס לעבודת ה' של כל אחד מאתנו בצורה מופלאה.
בעצם, אומר הבעש"ט, אם נתבונן ביסוד האיסור ובפסיכולוגיה שמניעה אותו, נוכל להבין שחכמים ראו את הדיבור ככוח שמקרב בין אנשים, עד כדי כך שהוא יכול לגרום לקירוב הכי משמעותי, ולכן צריך להיזהר שלא להשתמש בו כשמדובר בשני אנשים שאינם קשורים ואינם אמורים להיות קשורים. יתירה מזו קובעים חכמים כאן בסוגיה, לא רק דיבור בעל תוכן יכול לקרב בין שני בני אדם, אלא אפילו שמיעת קולו של אדם אחר בלבד, אפילו שאיננה בעלת תוכן, יכולה לגרום לקירוב הדעת בינו לאדם ששומע אותו.
כשם שהדברים אמורים בין אדם לשני, כך הם גם אמורים בין אדם לקב"ה (וראה בעש"ט על התורה, פרשת ואתחנן אות סב, ובביאור מקור מים חיים שם אות נא).
כאשר אדם מדבר עם חברו, אומר הבעש"ט, דיבור פשוט שאפילו לא קשור לעניינים של עבודת ה' או לימוד תורה, שמיעת קול הדיבור הזה יכולה לייצר קשר של קירוב הדעת בין אדם למקום.
כיצד?
אם האדם לוקח את כח הדיבור שלו ועוזר על ידו לחברו, בכך שהוא שומע את צרותיו או מנחם אותו, הרי ששמיעת קול הדיבור הזה, למרות שהיא איננה בעלת תוכן רוחני מובהק כדיבור של תפילה או תורה, יוצרת אצל הקב"ה קירוב הדעת כלפי אותו היהודי, ומעוררת אצלו את החביבות כלפיו, עד כדי שהקשר ביניהם מתחזק רק בזכות הפעולה הקטנה הזו.
הדברים הללו יכולים ללמד אותנו על כוחו של דיבור, ואפילו כוחו של הקול בלבד, ועד כמה כל פעולה טובה שנעשית בעולם הזה יכולה לחזק ולחבר בינינו ובין הקב"ה.
