אם לא ברור - לשאול / רפי זברגר

נידה  מב ע''א
  

הקדמה

נלמד היום שאלת רב בנושא פליטת שכבת זרע של אשה, ונתמקד באופן התשובות לשאלה. 
 

הנושא

בעא מיניה רב שמואל בר ביסנא מאביי: פולטת שכבת זרע, רואה הויא או נוגעת הויא?
רב שמואל בר ביסנא שאל את אביי מה דין אשה אשר פלטה שכבת זרע, האם יש לדון אותה כאילו ראתה דם ואז נטמאת מדין ''ראיה'', או שמא טמאה ''רק'' משום שכבת זרע, המטמא בטומאת מגע בלבד?
נפקא מינה: לסתור, ולטמא במשהו, ולטמא בפנים כבחוץ.
הגמרא מיד מסבירה את הנפקא מינות בין שני הצדדים:
1. סתירה – אשה שנטמאה בטומאת זבה גדולה (ראתה שלושה ימים רצופים) צריכה לשמור על ''שבעה ימים נקיים'', בהם איננה רואה דם כלל וכלל. אם תוך כדי ימי שבעה נקיים רואה דם, הרי היא צריכה לטבול ולהתחיל לספור מחדש. לכן, אם פולטת שכבת זרע הייתה באמצע ספירת שבעה נקיים ונטמא אותה מדין ''ראיה'' אזי היא צריכה להתחיל את ספירתה מחדש, אך אם נטמא אותה משום מגע בלבד, הרי היא יכולה להמשיך בספירת שבעת הנקיים.
2. טומאה במשהו – למדנו לעיל כי דם ראיה מטמאה במשהו, לעומת טומאות אחרות שיש להם שיעור מינימום. לכן אם נטמאה משום ''ראיה'' היא כבר בגודל ''משהו'' היא טמאה, אך אם טמאה משום ''נגיעה'' - משהו אינו מטמא.
3. טומאה בפנים כבחוץ – עוד למדנו לעיל כי טומאת ראיה מטמאה עוד בהיות הדם בפרוזדור הרחם (''בית החיצון''), לעומת טומאת קרי ועוד, המטמאים רק כאשר יצאו מחוץ לגוף. לכן, אם נטמא פולטת שכבת זרע משום ראיה, הרי היא טמאה כבר בהיות שכבת הזרע בפרוזדור בתוככי גוף האשה.
מה נפשך: אי שמיע ליה מתניתין - לרבנן רואה הויא ולר' שמעון נוגעת הויא, ואי לא שמיע ליה מתניתין -מסתברא נוגעת הויא.
מנסה הגמרא להבין את שאלת רב שמואל ומזכירה את הברייתא אשר למדנו בדף הקודם על מחלוקת תנא קמא ורבי שמעון לגבי פולטת שכבת זרע. חכמים פסקו כי היא טמאה כבר בהיות שכבת הזרע בתוך גופה, ורבי שמעון פסק כי היא טמאה רק לאחר פליטת שכבת הזרע מגופה. לאור זאת נוכל לומר כי אם רבי שמואל בר ביסנא הכיר את הברייתא הרי שניתן לומר כי חכמים סוברים שטומאת שכבת זרע משום ''ראיה'' (לכן טמאה כבר בגוף האשה כמו דם לידה), ורבי שמעון סובר כי טומאת שכבת זרע משום ''מגע'' (ולכן מטמא רק מחוץ לגופה). ואם רבי שמואל לא הכיר את הברייתא, רוב הסיכויים שפולטת שכבת זרע תהיה טמאה משום ''מגע'', שהרי מדובר בדבר שחדר לגופה של האשה ונפלט לאחר מכן מחוץ לגופה.
מיישבת הגמרא את שאלתו של רב שמואל בר ביסנא בשני אופנים, אנו נתמקד באופן הראשון:
לעולם שמיע ליה מתניתין. ואליבא דרבנן לא קמיבעיא ליה, כי קא מיבעיא ליה אליבא דרבי שמעון. ולטמא בפנים כבחוץ לא קמיבעיא ליה, כי קמיבעיא ליה לסתור ולטמא בכל שהוא מאי? כי קאמר רבי שמעון "דיה כבועלה", הני מילי לטמויי בפנים כבחוץ, אבל לסתור ולטמא בכל שהוא - הויא, או דילמא לא שנא.
עונה הגמרא כי רב שמואל הכיר וידע את הברייתא המתוארת לעיל. ואמנם היה ברור לו כי חכמים בוודאי מטמאים פולטת זרע כי ''דיה כבועלה''. ספקו של רב שמואל נוגע רק לסברת רבי שמעון. האם התכוון רבי שמעון רק לגבי טומאה בתוך גוף האשה כמו מחוץ לגופה (בדומה לדם לידה), אבל לגבי שאר הנפקא מינות אשר תוארו לעיל (סתירה וטומאה בכל שהוא) הוא יסכים לדעת חכמים ויטמא ב''ראיה'', או שמא אמר את הלכתו לגבי כל שלושת הנפקא מינות, ולגבי כולם נחשיב את טומאת פליטת זרע כמו טומאת נגיעה. ...
אמר ליה: רואה הויא.
אביי ענה לרב יהודה כי גם רבי שמעון מטמא משום ראיה (לפי ההסבר השני בגמרא התשובה מעט שונה).
אתא שייליה לרבא, אמר ליה: רואה הויא.
רב יהודה לא הסתפק בתשובתו של אביי ושאל גם את רבא, וקיבל אותה תשובה.
אתא לקמיה דרב יוסף, אמר ליה: רואה הויא.
רב יהודה לא הסתפק בשתי התשובות שקיבל והלך לשאול גם את רב יוסף, וגם מממנו קיבל אותה תשובה.
הדר אתא לקמיה דאביי, אמר ליה: כולכו ברוקא חדא תפיתו.
אחרי ''מסלול השאלות'' של רבי יהודה חזר לאביי וטען בפניו כי כולכם כנראה למדתם מאותו מקור ו''ירקתם'' אותה תשובה, ללא מתן נימוק והסבר לתשובתכם.
אמר ליה: שפיר אמרי לך. עד כאן לא קאמר רבי שמעון דיה כבועלה, אלא לטמא בפנים כבחוץ, אבל לסתור ולטמא בכל שהוא רואה הויא:
אביי עונה לרבי יהודה בכבוד ואומר לו כי תשובתם הייתה נכונה (מוציא עצמו מן המשיבים, למרות שהוא היה המשיב הראשון) שהרי רבי שמעון חלק על חכמים בלשון ''דיה כבועלה''. אם המחלוקת בין רבי שמעון לחכמים הייתה לכל הנושאים (צוינו לעיל בנפקא מינות) הרי שהיה יכול לומר באופן כללי כי פליטת שכבת זרע אינה טמאה כראיה. מכיוון שנקט בלשון ''דיה כובעלה'' משמע כי מחלוקתם רק לעניין הזמן של טומאה (האם כבר בגוף האשה או רק בחוץ) שמכוח השוואת האישה לאיש הטומאה היא טומאת מגע. אך בכל שאר הנושאים, רבי שמעון מסכים לחכמים כי הטומאה היא טומאת ''ראיה''. . 
 

מהו המסר

ננסה לנתח את ''מסלול השאלות'' של רבי יהודה. מצד אחד לא ברור כיצד הוא פנה לחכמים אחרים, לאחר שקיבל תשובה מרב אחד. מצד שני ניתן אולי לסנגר ולומר כי תשובה ללא הסבר ונימוק אינה מספקת אדם גדול כמו רבי יהודה בן ביסנא. גם ''פשט תשובתו'' האחרונה של אביי אינה מובנת, ולא ברור מתוכה, מה באמת ההסבר והנימוק לתשובותיהם של החכמים, אלא יש להתעמק גם בה ולהבין את שורשה כפי שהוסבר לעיל.
ננסה להסיק מכך מספר מסקנות:
1. כשעונים תשובה לשאלה, גם אם לשאלה הלכתית, בעיקר אם מדובר בתשובה לתלמיד חכם, רצוי להוסיף ולהסביר את נימוקי התשובה. 
2. אם משהו לא ברור, רצוי לשאול מייד. ולכן אולי היינו מציעים לרבי יהודה בן ביסנא לשאול את אביי כבר לאחר תשובתו הראשונה, ובכך היה חוסך ממנו לעבור את ''מסלול השאלות'' והיה מונע את עוגמת הנפש שאולי הייתה לחכמים בכך שלא הסתפקו בתשובותיהם והלכו לשאול רבנים אחרים. 
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]