החובה להפוך אנשים לגל של עצמות / הרב אורי גמסון

חסידות על הדף

ברכות נח ע"א

כי אתא מלכא, פתח רב ששת וקא מברך ליה. אמר ליה ההוא מינא: למאן דלא חזית ליה קא מברכת? ומאי הוי עליה דההוא מינא? איכא דאמרי: חברוהי כחלינהו לעיניה, ואיכא דאמרי: רב ששת נתן עיניו בו, ונעשה גל של עצמות.

במפגש הזה שבין אותו המין ורב ששת, רב ששת מעניש אותו בכך שהוא נותן את עיניו בו ועושה אותו גל של עצמות.

אבל מהי משמעותו של הביטוי המיוחד הזה: "נתן בו עיניו ונעשה גל של עצמות", ביטוי שמופיע כמה פעמים בש"ס ותמיד בהקשרים של מפגש בין צדיק ואדם שאיננו הולך בדרך הישר?

תשובה יוצאת דופן, שיש בה מסר לכל אחד מאיתנו, על האופן שבו אנחנו יכולים לעזור לאדם שני להתגבר על רע שיש בו, מעניק רבי נחמן מברסלב בספרו ליקוטי מוהר"ן (תורה צח).

כאשר אדם עושה עבירה, אומר רבי נחמן, זוהי תוצאה ישירה מכך שהוא איננו רואה את ההשלכות החמורות של מעשהו. עד כמה מה שהוא עושה מזיק לקשר שלו עם הקב"ה, לעולם שסביבו ולחברה שבה הוא חי, חוסר המודעות הזה הוא המאפשר לאדם לנהוג באופן שאיננו ראוי.

לעומת זאת, לצדיקים ישנה ראיה עמוקה וגבוהה, כזו שרואה את המשמעות הפנימית של כל פעולה שנעשית, וממילא כאשר נעשית עבירה, הם מסוגלים לראות את ההשלכות הרוחניות הקשות שיש לעבירה זו על האדם, על הקב"ה ועל הסביבה, ועל ידי זה להמנע מלעשות אותה.

זו הסיבה שהפסוק אומר (תהילים לד, טז): "עיני ה' אל הצדיקים", שכן אחת המתנות שנתן הקב"ה לצדיקים היא ה"עיניים" שלו, היינו היכולת לראות את העולם באופן שהוא רואה אותו.

על יסוד זה מסביר רבי נחמן את הביטוי "נתן עיניו בו".

כאשר הצדיק רואה אדם שחוטא מתוך חוסר מודעות למשמעות המעשה, הוא נותן לו במתנה את "עיניו", היינו את צורת ההסתכלות שלו על הדברים ואת התבונה לראות את מה שהוא, הצדיק, רואה ביחס לעבירה זו והשלכותיה.

התוצאה הישירה מכך היא שאותו חוטא נעשה "גל של עצמות", פתאום עיניו נפקחות, הוא מפסיק עם עצימת העיניים ("עצמות") שאפיינה אותו קודם לכן, מבלי להבין ולראות את המכלול, וכשהדברים מתגלים בפניו, היינו שהם נעשים "גל" – גלויים וידועים, והבושה תוקפת אותו על מה שעולל, הרי שזו הדרך הטובה ביותר לגרום לו לשוב בתשובה.

"גל של עצמות" איננו סוף פסוק, אלא בדיוק ההיפך - זוהי תחילתה של דרך חדשה שיש בה ראיה עמוקה ומשמעותית של מה שלא נראה עד עתה.