פנינים
הרב אברהם מרדכי וינשטוק
פורסם ב"המבשר תורני"
"והאי דכתיב בחיי סימן בעלמא דחיי"
לאחר שראה יעקב את יוסף יכול היה למסור את נפשו בשלמות
פירש הרשב"ם שלעולם מתכוון אותו שכיב מרע שמתנתו תחול לאחר מיתתו, ומה נקט מחיים עשה כן לסימן טוב לפי שהזכיר את מיתתו והוא אינו רוצה לפתוח פה לשטן, וכאילו אומר 'המקום יצילני מחולי זה ולא אמות'.
והנה בפרשת ויגש (בראשית מו, ל) נאמר, "ויאמר ישראל אל יוסף אמותה הפעם אחרי ראותי את פניך כי עודך חי". ויש להבין, הכיצד פתח יעקב פיו לשטן באומרו על עצמו 'אמותה הפעם'.
וביאר מהרי"ל דיסקין, על פי המבואר ברש"י שם שיעקב היה עסוק באותה שעה במצוות קריאת שמע, ודיבר מהמצוה בה עסק. שהרי חלק ממצות קריאת שמע הוא לכוון באמירת 'ובכל נפשך' – למסור את הנפש על קדושת השם. והנה יעקב לא יכול היה לכוון דבר זה בשלמות הגמורה כל עוד יוסף לא היה עימו, כיון שהקדוש ברוך הוא הבטיחו שיעמיד שנים עשר שבטים, וכל זמן שהיה חסר אח מהם ולא ידע יעקב מה עימו, לא יכול היה למסור את נפשו בשלמות. אך לאחר שראה את יוסף ומצא כי אכן יש עימו י"ב שבטים, הרי שעתה יכול הוא לכוון למסור את נפשו – בכל נפשו.
