עד כמה צריך להתאמץ להתפלל במניין?
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
ברכות ז ע"ב
בגמרא מסופר שרב נחמן, מחמת חולשתו, לא בא לבית הכנסת להתפלל. רבי יצחק שאל אותו מדוע הוא לא אוסף עשרה אנשים ומארגן מניין בביתו, ועל כך ענה רב נחמן שגם זה קשה לו.
ממעשה זה ניתן ללמוד עד כמה חייב אדם להתאמץ כדי להתפלל במניין, אלא שיש מבינים זאת בכמה אופנים. ב"בירור הלכה" מובא שמלשון הרמב"ם, הכותב: "צריך אדם לשתף עצמו עם הציבור, ולא יתפלל ביחיד כל זמן שיכול להתפלל עם הציבור", משמע שאין זו חובה גמורה להתפלל במניין, אלא רק למי שיכול, ולכן רב נחמן שלא יכול היה, לא טרח ולא התאמץ מעבר לכוחותיו כדי להתפלל במניין.
לעומת זאת הטור כותב שאדם צריך להשתדל בכל כוחו להתפלל עם הציבור, ומביא את פירוש רש"י לגמרא במסכת פסחים (מו,א) שצריך אפילו לטרוח וללכת מרחק של ארבעה מילין (כארבעה קילומטר) כדי להתפלל במניין.
השולחן ערוך פוסק שצריך אדם להשתדל להתפלל בבית הכנסת עם הציבור, אולם אינו כותב את המילים "בכל כוחו". עם זאת הוא פוסק שמי שהולך בדרך חייב ללכת עד ארבעה מילין לכיוון הליכתו כדי להתפלל במניין, ולאחריו צריך לחזור עד מיל. וכך נפסק גם לגבי מי שנמצא בעיר בביתו, שצריך ללכת ברגל עד מיל (כקילומטר) כדי להתפלל במניין.
