שיעורים בהגדות חז"ל / הרב חנוך גבהרד
התם 'שבט' והכא 'מחוקק'
לדייני בבל יש יותר סמכויות מלדייני ארץ ישראל
שינוי ההגדרה מלמד על ההבדל הרוחני שבין יושבי בבל ליושבי ארץ ישראל, כי רמתם הרוחנית של תושבי ארץ ישראל היתה גבוהה יותר, על כן די היה לבאר להם את טעויותיהם במילים ספורות. אבל בבבל, לא כולם היו תלמידי חכמים הממלאים את הישיבות שם, אל המון העם צריך היה לפעמים לדבר בשפה יותר חריפה ואף להשתמש בעונשים, על כן נאלצו החכמים ליטול "שבט" ומקל עונשים.
להורות הלכה במקום הרב
איסור זה אינו בגלל פגיעה בכבודו האישי של הרב, אלא בגלל עירעור סמכויות התורה. כבוד הרב חייב להיות מוחלט, שאם לא כן נהרסים אדני כל העם היהודי ויסודותיו, המושתתים על העברת התורה מדור לדור, כלשון רבינו יונה: "בהתהדר החכמים ובתיתם עליונים, דבריהם נשמעים, וילוו עליהם העם כולו, וידמו למועצותם" (שע"ת ג/קמז). על כן אין לרב רשות למחול על בזויו, שהרי לא את כבודו האישי דורש הקב"ה, אלא את כבוד התורה.
בהיסטוריה שמור ספור על שריפה נוראה שנגרמה בעקבות פגיעה בכבוד הרב, ואחר יותר משלש מאות שנים אחר כך עדיין ביעתו את צאצאיו של המבזה חלומות מבהילים (ילקוט לקח טוב ויקרא עמ' ע"ז).
