אנרגיות מבוזבזות / רפי זברגר

ברכות יב ע"ב
  

הקדמה

לאחר שלמדנו דיני קריאת שמע של ערבית ושל שחרית: ממתי ועד מתי קוראים, באיזו תנוחה יש לקרוא, אילו ברכות נקראות לפניה ואחריה, אנו מגיעים היום למשנה העוסקת בתוכן הקריאה: מהן הפרקים נקראים בקריאת שמע. 
לגבי שני פרקים של ''ואהבת'' ו-''והיה אם שמוע'' אין ספק, שהרי בהן נאמרה מצוות קריאה ''בשכבך ובקומך'', הדיון הוא לגבי הפרשה השלישית של מצוות ציצית. אמנם אין מצוות ציצית בלילה שהרי נאמר בפרשה זו (במדבר, ט''ז, ל''ט): וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְו‍ֹת ה' וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם ולילה "אינו זמן ראיה'', אך מכיוון שיש בפרשיה זו גם הזכרת יציאת מצרים (שם פסוק מ''א: אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹקים אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם), דנה משנתנו, המוכרת לנו מהגדת ליל הסדר, האם יש להזכיר יציאת מצרים גם בלילה. 
 

הנושא

מזכירין יציאת מצרים בלילות.
המשנה מתחילה בשורה התחתונה – יש להזכיר את יציאת מצרים גם בלילה. כנראה שהלכה זו הייתה מוסכמת על כולם, וכל הדיון בהמשך המשנה הוא אך ורק במציאת המקור להלכה זו (המאירי ועוד).
אמר רבי אלעזר בן עזריה: הרי אני כבן שבעים שנה, ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות.
כזכור, למדנו בהמשך המסכת (כ''ח.) כי מינו את רבי אלעזר בן עזריה להיות נשיא בהיותו צעיר מאוד (בן שמונה עשרה), ונעשה לו נס ששערותיו הפכו להיות לבנות כדי שייראה זקן. לכן אומר רבי אלעזר כי הוא כמו בן שבעים שנה ולא ממש בן שבעים שנה. בסוגיא זו של מקור ההלכה לקריאת פרשת ציצית בלילה ''לא ניצח'' רבי אלעזר את חכמים ולא נמצא מקור לדין זה (המאירי)
עד שדרשה בן זומא, שנאמר (דברים ט''ז, ג'): לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי כִּי בְחִפָּזוֹן יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ, ימי חייך – הימים, כל ימי חייך - הלילות.
המילה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ באה לרבות הזכרת יציאת מצרים בזמן נוסף, ישנה מחלוקת תנאים מהו אותו זמן:
בן זומא למד כי יש להזכיר יציאת מצרים גם בלילה ולא רק ביום. 
וחכמים אומרים : ימי חייך – העולם הזה, כל - להביא לימות המשיח:
חכמים לומדים כי יש להזכיר יציאת מצרים גם בימות המשיח ולא רק בעולם הזה.
 

מהו המסר

נסכם מספר תובנות ממחלוקת תנאים במשנה, לפי הסברו של המאירי:
1. לחכמים אשר חולקים על בן זומא בהסבר הפסוק לעיל מפרשת ראה, ומסבירים כי הפסוק מלמד על הזכרת יציאת מצרים בימות המשיח, אין מקור לדין של קריאת פרשת ציצית בלילה. בכל אופן הם סוברים ופוסקים, לפי הסבר זה, כי אנו קוראים את הפרשה גם בלילה. 
2. ניתן לומר כי שורש מחלוקת התנאים טמונה בהסבר המילים כֹּל יְמֵי האם הכוונה לכל היום, ואז הכוונה לכל היממה, כולל הלילה כסברת בן זומא, או לחילופין הכוונה ''כל'' מלשון תדירות, כמוevery באנגלית, במשמעות ''כל הימים'' לאורך זמן, ואז הכוונה לכלול גם את ימות המשיח. 
שתי התובנות הללו מביאות אותנו למסקנה כי בפועל והלכה למעשה, חכמים בעצם מסכימים כי קוראים פרשת ציצית גם בלילה, ואז יוצא שהם מייחסים למילים כֹּל יְמֵי בפועל, את שתי המשמעויות יחדיו. 
אם כן, הבעת דעת חכמים במשנה מבחינה מעשית, הינה תיאורטית בלבד. 
המסר: לפעמים אנו מביעים דעה, אומרים אמירה, שכל כולה אינה אלא תיאורטית בלבד. בפועל, נוהגים באופן שונה מאותה אמירה ולפעמים אף סותרת אותה. 
האנשים אשר מתווכחים בלהט רב, עם המון רגשות ולפעמים אף כעסים ומריבות, לא שמים לב כי לאותם דיונים אין שום משמעות מעשית ואין נפקות הלכה למעשה. כדאי מאוד לתת את הדעת למצבים אלו, ובכך לחסוך הרבה אנרגיות מבוזבזות במהלך החיים. 
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]