הבדל עקרוני בין קריאת שמע לתפילה
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
ברכות טו ע"א
בגמרא נאמר שיש לרחוץ את הידיים לפני כל תפילה, ומי שאין לו מים צריך לפחות לקנח את ידיו בכל מה שימצא, כדי לנקות את הידיים. יש גם לרחוץ את הידיים לפני שקוראים קריאת שמע, אלא שלפי גרסת הגמרא שלפנינו אסור ללכת לחפש מים כאשר הגיע זמן קריאת שמע, אולם לצורך התפילה יש לחזר ולחפש אחר מים עד מרחק מסוים, כפי שנזכר בגמרא.
אחד ההסברים להבדל שבין קריאת שמע לתפילה מובא ב"בירור הלכה" בשם הסמ"ג, על פי הנאמר בגמרא לקמן (כד,ב – כה,א) שבזמן התפילה אדם צריך להראות את עצמו כעומד ומדבר עם המלך, ולעומת זאת קריאת שמע אדם קורא לעצמו. בגלל ההבדל הזה נפסק להלכה שבזמן התפילה צריך להיות לבוש בבגדים מכובדים ואילו בזמן קריאת שמע אין צורך להתלבש באופן מכובד. זו גם הסיבה לכך שלצורך התפילה יש לחפש מים מה שאין כן לצורך קריאת שמע.
למרות שקריאת שמע הינה קריאה שקורא אדם בינו לבין עצמו, ואינו צריך להראות את עצמו כעומד לפני המלך, מבואר לקמן (לד,א) שאסור להתייחס לקריאת שמע בזלזול כמו אל דיבור עם אדם אחר, לכן לגבי האפשרות שאדם לא כיוון את פירוש המילים וחוזר וקורא את שמע בכוונה, תמהה הגמרא: "חברותא כלפי שמיא מי איכא?", כלומר לא ייתכן שאדם יקרא את הפסוק הראשון של שמע ללא כוונה, אלא מלמדים אותו שיכוון את ליבו ואם יש צורך אף מכים אותו עד שיבין שקריאה זו היא מצוות המלך שיש להתייחס אליה באימה וביראה.
