גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף קצ"ז, מדור "עלי הדף"
מסכת ברכות
דף ט ע"ב

ביאור המחלוקת "מלמד שעשאוה כמצודה שאין בה דגן" או "כמצולה שאין בה דגים" ואם יש נפק"מ להלכה

במחלוקת אודות יציאת בני ישראל ממצרים ברכוש גדול (ט, ב): "'וינצלו את מצרים' (שמות יב, לו), אמר רבי אמי, מלמד שעשאוה כמצודה שאין בה דגן. וריש לקיש אמר, עשאוה כמצולה שאין בה דגים". פירש"י: "כמצודה שאין בה דגן - דרך ציידי עופות לזרוק דגן תחת מצודות כדי שיבאו עופות ונלכדין, וכשאין בה דגן אין עוף פונה אליה, כך ריקנו המצרים מכל ממונם, וינצלו כתרגומו ורוקינו. כמצולה שאין בה דגים - כמו מצולות ים, כלומר בתוך התהום אין מצויין דגים, אלא על שפת הים היכא דאיכא מזון" (וכ"ה במס' פסחים קיט, א).

להבין דברי חכמים וחידותם, במאי פליגי הני אמוראי, ומאי בינייהו, הנה, בספר 'שפתי כהן' עה"ת (שם בפר' בא) כתב: "מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי, רבי אמי אמר עשאוה כמצודה שאין בה דגן הוא על ביזת מצרים שהיו ישראל במצרים במצודה... וריש לקיש אמר כמצולה שאין בה דגים הוא על ביזת הים, וכן פירש"י ז"ל כמצולה שאין בה דגים, כמו מצולות ים, כלומר בתוך התהום אין מצוים דגים אלא על שפת הים היכא דאיכא מזון, וכן ישראל נטלו הביזה על שפת הים שנאמר (שמות יד, ל) 'וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים'".

ביאור נאה בדרך הפשט העלה בספר 'משכיל לדוד' בפרשת בשלח (טו, כב) על דברי רש"י (שם): "וגדולה היתה ביזת הים מביזת מצרים", וכתב: "איכא למידק, דהא כתיב 'וינצלו את מצרים', ומהיכן היה הממון הזה הרב [שהביאו אתם אל הים]. ואפשר לומר חדא מתרתי, או נאמר דהתם כתיב (שם יא, ב) 'וישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה' וכו', אם כן מה שנצלו היינו הממון של כל ההמון, כלומר העם, אבל ממונו ואוצרו של המלך נשאר שם, והיה גדול מאוד, כדכתיב (בראשית מז, יד) 'ויבא יוסף את הכסף ביתה פרעה', ואמרינן 'כל כסף וזהב של העולם כלו כנס יוסף' וכו' והכי משמע מהמדרש דאיתא הכא 'דכתיב (שמות יד, ז) 'ויקח שש מאות רכב' וכו', עמד פרעה וקשט אותן הסוסים באבנים טובות' וכו', ומדלא קאמר 'עמדו מצרים וקשטו' וכו' משמע כדאמרן. ועוד י"ל דלא כתיב התם 'וינצלו את ארץ מצרים', אלא 'את מצרים', דהיינו עיר אחד המטרופולין שלהם, ונשארו כל שאר העיירות של מלכות מצרים, ומהם עיטרו אחר כך אלו הסוסים מכל ארץ מצרים, והיה גדול טפי".

וממשיך: "ואפשר לפרש שזו כוונת רז"ל בפרק קמא דברכות: ''וינצלו את מצרים', אמר רבי אמי מלמד שעשאוה כמצודה שאין בה דגן, וריש לקיש אמר כמצולה שאין בה דגים' ע"כ. ואיכא למימר דרבנן הרגישו כי קושיין, דהואיל וכתיב 'וינצלו' - מהיכן היה ביזת הים, ומתרצו בתרי אנפי: 'רבי אמי אמר עשאוה כמצודה שאין בה דגן', היינו כפירוש קמא דאמרן, דלא לקחו אלא כל ממון הבעלי בתים, ונשאר אוצרו של פרעה, והיינו דקאמר דעשו את מצרים כמו בזמן הרעב שהיתה 'כמצודה שאין בה דגן', דכתיב (בראשית מא, נה) 'ותרעב כל ארץ מצרים' וכו', (שם מז, יג-יד) 'ולחם אין בכל הארץ וכו' ויתום הכסף מארץ מצרים וכו' ויבא יוסף את הכסף ביתה פרעה', הכי נמי הוה השתא לא נשאר שום כסף רק בבית פרעה, דומיא דאותו זמן שלא היה הדגן, וקרי לה למצרים 'מצודה' לפי שהיו ישראל נצודין שם, אי נמי יש לפרש דהכי קאמר 'עשאוה כמצודה שאין בה דגן', 'בה' דייקא, כלומר, בה הוא דליכא, אבל לבעל המצודה איכא, הכי נמי למצרים ליכא הא לפרעה איכא. 'וריש לקיש אמר' - כשינוייא בתרא, וזהו שאמר: 'כמצולה שאין בה דגים', ופירש"י, כלומר, בתוך התהום אין מצויים דגים רק על שפת הים היכא דאיכא מזון. והכי נמי הכא, בעיר האמצעית דהיינו 'מצרים', ודימה אותה ל'מצולה' שהוא אמצעית הים שם לא היו נכסים כלל, אלא בסביבותיה בערים אחרות של ארץ מצרים" (ע"ע 'דברי דוד' לבעל הט"ז שם; 'עין אליהו' כאן).

אולם החיד"א מביא לבאר בדרך רמז, בספרו 'פתח עינים' (כאן), וז"ל: "צריך להבין במאי פליגי רבי אמי וריש לקיש, ואפשר בהקדים מה שכתב האר"י זצ"ל (שעה"מ פר' ראה; ליקו"ת פר' כי תצא ועוד), דסיבת גליות ישראל הוא לברר ניצוצות הקדושה אשר שם בארץ ההיא... ועל ידי ששעבדו בישראל בחומר ולבנים וכו' הוציאו כל הניצוצות... ואפשר דפליגי רבי אמי וריש לקיש, דלרבי אמי הגם שביררו כל הניצוצות שהיו במצרים, ועל כן נצטוו שלא ישובו למצרים - כי הכל נתברר, מ"מ איזה רושם בעלמא נשאר מכל הניצוצות, ואינו כדאי לשוב ישראל, ויתברר אף זה הרושם כשיתבררו כל הניצוצות מע' אומות ממילא ובלע המות לנצח, וזהו שדימה רבי אמי 'כמצודה שאין בה דגן', דכשהמצודה פרוסה ולא נשאר בה דגן שאכלוהו העופות ונצודו ונשארה פרוסה, לא יבצר איזה רושם מדגן או פסולת נשאר בה, וניכר לכל שהיה בה דגן. וריש לקיש סבר, דישראל ביררו הכל ושרשו אחריו באופן שאינו ניכר שהיה שם ניצוצות הקדושה לתוקף הבירור החזק, ולזה דימה ל'מצולה שאין בה דגים' - שמעולם אין דגים בתהום".

בהמשך מביא החיד"א: "אחרי כן נזדמן לידי לשעה ספר 'מאיר בת עין', וראיתי שם... שפירשו משם מהרח"ו ז"ל שפירש, דלרבי אמי נשארו ניצוצות הקדושה שלא יכלו ישראל לבררם, ודומה כמו המצודה שאין בה דגן, שעופות פורחים ואינם באים ואין המצודה צדה ציד, וריש לקיש סבר שלא נשארו ניצוצות... וכתב דנפקא מינה אם יכולין לחזור למצרים לברר [כי לדעת רבי אמי שנשארו שמה קצת ניצוצי קדושה רשאים לחזור למצרים לבררם] והאריך בזה עי"ש. ואני הצעיר מסופקני וקרוב לודאי שאינם דברי מהרח"ו זצ"ל זה שמביא המחבר ומי יודע מי בעל דברים... ומה שפירש דבהא פליגי תנאי ואמוראי ונ"מ אם מותר לדור במצרים לא שמיע לי..." (וע"ע בדרשות חת"ס דרוש האחרון לח' טבת; וב'קרן אורה' סוטה יא, ב).