חתימות עדים וסכך סוכה / בבא בתרא קסב ע"ב
הרב ברוך וינטרוב
דף יום-יומי, תורת הר עציון
בסוגייתנו מובאת השוואה הנראית תמוהה במבט ראשון:
"דאמר חזקיה: מלאהו בקרובים – כשר; ואל תתמה, שהרי אויר סוכה פוסל בשלשה, סכך פסול פוסל בארבעה".
מה עניין סוכה וסכך לחתימות העדים על השטר, וכיצד יש ללמוד מאלו על אלו?
התוספות (ד"ה ואל תתמה) ביארו שההשוואה אכן אינה דרושה לגופו של עניין: שורות ריקות פוסלות את השטר מפני שהוא עלול להזדייף, וכאשר השורות מלאות – ואף בחתימות של קרובים, שאינן כשרות – אי אפשר לנצלן לזיוף. אם כן, מה באה ההשוואה לסכך ללמדנו? לדעת התוספות, השוואה זו לא באה אלא להוכיח שאין לגזור על חתימות פסולות אטו שורות ריקות, כשם שבסוכה אין גוזרים על סכך פסול אטו אוויר.
ברם נראה שייתכן הסבר נוסף. מדוע אוויר פוסל בסוכה בשלושה טפחים, ואילו סכך פסול פוסל רק בארבעה טפחים? התשובה היא שלפנינו שני דינים שונים:
א. הסכך צריך להיות אחד. אם הסכך נחלק לשניים – הרי לפנינו שני סככים ושתי סוכות, אך אם המרחק בין שני חלקי הסכך פחות משלושה טפחים – אפשר לראותם כמחוברים, מדין לבוד. יתרה מזאת: גם סכך פסול נחשב חלק מן הסכך ואינו הפסק.
ב. הסכך צריך להיות עשוי מחומר כשר. אם הסכך נעשה מחומר פסול – הריהו פוסל את הסוכה בשיעור ד' טפחים, שהוא השיעור הקטן ביותר של 'מקום' (ראה למשל שבת דף ד ע"א, וברש"י שם ד"ה מעל גבי); בפחות מד' טפחים אין 'מקום' של סכך פסול, ולכן הסוכה כשרה.
בחתימות העדים קיים רק אחד מהתנאים הללו: החתימות צריכות להיות מחוברות לגוף השטר, כדי שלא יהיה אפשר לזייף ולהוסיף שורות באמצע. לכן כשם שבסוכה סכך פסול נחשב סכך, כך חתימותיהם של עדים פסולים נחשבות חתימות. ומאחר שבשטר – שלא כמו בסכך – אין חתימות פסולות פוסלות, השטר כשר אף אם מילאוהו בעדים פסולים, כל עוד יש בו גם חתימות כשרות.
אם כן, ההשוואה מתמקדת בדמיון שבין חתימות פסולות לסכך פסול: כשם שסכך פסול נחשב חלק מן הסכך, כך חתימות פסולות נחשבות כחלק מן השטר ואינן מפסיקות אותו.
