קריאת שמע ותפילה לנשים
ברכות כ ע"ב
"גמרא. קריאת שמע, פשיטא! מצות עשה שהזמן גרמא הוא, וכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות! - מהו דתימא: הואיל ואית בה מלכות שמים - קמשמע לן. ...
וחייבין בתפלה דרחמי נינהו. - מהו דתימא: הואיל וכתיב בה ערב ובקר וצהרים, כמצות עשה שהזמן גרמא דמי - קמשמע לן".
ופירש רש"י: "וחייבין בתפלה - דתפלה רחמי היא, ומדרבנן היא, ותקנוה אף לנשים ולחנוך קטנים".
חילוק הגמרא צריך ביאור. היות שהצריכו חכמים שנשים תתפללנה משום דתפלה רחמי היא, למה פטורות הן מחובת קריאת שמע, וכי אין ההוה אמינא של הגמרא צודקת שקבלת עול מלכות שמים חשובה גם עבור הנשים? למה רחמים חשובים מקבלת עול מלכות שמים? הרי אדרבה, לקמן (ברכות דף כא ע"א), בדין שבו קריאת שמע חמורה מתפילה ביארה הגמרא בתירוץ: "שאני תפלה, דלית בה מלכות שמים", הרי שענין מלכות שמים חמור מרחמי!
אלא שלגבי השתחויה בתפילה אמרו לקמן במסכת ברכות דף לד ע"ב: "כהן גדול - תחלת כל ברכה וברכה, המלך - כיון שכרע, שוב אינו זוקף". ופירש רש"י: "כל מה שהוא גדול ביותר צריך להכניע ולהשפיל עצמו". לפיכך חשיבות קבלת עול מלכות שמים עד שנעשית חשובה מהתפילה היא דוקא באנשים, ולא בנשים. שהרי אמרו במסכת פסחים דף קח ע"א: "אשה (אצל בעלה) - לא בעיא הסיבה". ופירש רשב"ם: "אשה אינה צריכה הסיבה. מפני אימת בעלה וכפופה לו, ומפרש בשאילתות דרב אחאי לאו דרכייהו דנשי למיזגא". ואמר רבא בכמה מקומות בגמרא: "כל הנודרת - על דעת בעלה היא נודרת". כלומר שטבע נשים לקבל עליהן את עול בעליהן.
