למי מותר להשמיע את קולו בתפילה?
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
ברכות כד ע"ב
"המשמיע קולו בתפילתו הרי זה מקטני אמנה". ב"בירור הלכה" מובאות דעות המפרשים האם אדם צריך להשמיע את תפילתו לאזניו, או צריך רק לבטא אותה בשפתיו בלי להשמיע אפילו לאזני עצמו. אכן, בדרך כלל אסור להשמיע את מילות תפילת העמידה בקול.
אולם ישנם מצבים בהם הדבר מותר (כאשר זה לא מפריע לאחרים), כגון: מי שלא יכול לכוון את לבו אם לא מגביה את קולו, או מי שמתכוון שילמדו ממנו בני ביתו, או בראש השנה ויום הכפורים, ולפי הרמב"ם אף לחולה מותר להשמיע קולו בתפילתו.
הגרי"ש אלישיב זצ"ל הביא בשם ספר סמיכת חכמים שמכיוון שהטעם שבגללו אסור לאדם להשמיע את קולו בתפילה הוא משום שמראה בכך שהוא מקטני אמנה, שאינו מאמין שהקב"ה שומע גם תפילת לחש – לפי זה מי שיורד להתפלל במעמקים, מותר לו להתפלל בקול, שהרי אילו היה מקטני אמנה היה דווקא צריך להגביה את עצמו ולהתקרב יותר לשמים, ובזה שיורד למקום נמוך כבר מראה שאינו מקטני אמנה.
על פי זה מבאר הגרי"ש אלישיב את סמיכות הפסוקים (תהלים קל): "ממעמקים קראתיך ה' – ה' שמעה בקולי", כלומר: לאחר שירדתי למעמקים ומשם אני קורא לך – שמעה בקולי, כלומר קול חזק וגבוה.
