כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל, כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה
ברכות כה ע"א
"אתמר: צואה על בשרו, או ידו מונחת בבית הכסא; רב הונא אמר: מותר לקרות קריאת שמע; רב חסדא אמר: אסור לקרות קריאת שמע. אמר רבא: מאי טעמא דרב הונא - דכתיב (תהלים קנ, ו) כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ. ורב חסדא אמר: אסור לקרות קריאת שמע. מאי טעמא דרב חסדא - דכתיב (תהלים לה, י) כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה ה' מִי כָמוֹךָ".
וכיצד יתרצו רב הונא ורב חסדא זה את פסוקו של רעהו?
אלא שכל אחד למד מפשט פסוקו, ואת פסוקו של רעהו דרש כשיטתו.
רב הונא למד מהפסוק: כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ – מלשון נשימה, ופירש רש"י: "כל הנשמה - הפה והחוטם בכלל ההילול, ולא שאר אברים". ואת הפסוק: כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה, דרש: כל עַצְמוּתִי תֹּאמַר – כמו נִשְׁמָתִי, וכבפסוקו.
ורב חסדא למד מהפסוק: כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה – כָּל אֵבָרַי עִם כָּל עַצְמוֹתַי, כמבואר במסכת אהלות פרק א משנה ח שמספר האברים באדם תלוי במספר עצמותיו. ובפסוק: כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ, פירש: כָּל – לרבות: כָּל אֵבָרַי שֶׁנִּשְׁמָתִי וּנְשִׁימָתִי מחיות אותם.
