יכולת תיקון / רפי זברגר

ברכות כו ע''א
  

הקדמה

בפרקים הראשונים של המסכת עסקנו בהלכות קריאת שמע. פרק רביעי, אותו מתחילים היום, דן בהלכות תפילת שמונה עשרה. המשנה הראשונה עוסקת בזמני התפילות השונות:
תפלת השחר עד חצות, ר' יהודה אומר: עד ארבע שעות.
לפי חכמים ניתן להתפלל תפילת שחרית עד חצות היום, ורבי יהודה חולק וסובר כי ניתן להתפלל רק עד שליש היום (ארבע שעות זמניות).
הגמרא בעמוד ב' קובעת כי אבותינו (אברהם, יצחק ויעקב) תיקנו את שלושת תפילות של היום, וחכמים הסמיכו אותם לקרבנות היום. לאור זאת מסבירה הגמרא שם כי שורש מחלוקת התנאים תלוי במחלוקתם לגבי זמן הקרבת קרבן תמיד של שחר.
תפלת המנחה עד הערב, רבי יהודה אומר עד פלג המנחה.
גם לגבי תפילת מנחה ישנה מחלוקת תנאים דומה. חכמים סוברים כי ניתן להתפלל עד הערב, ורבי יהודה חולק ומקדים לזמן ''פלג המנחה''. משמעות ביטוי זה: חצי מזמן הקרבת קרבן תמיד של בין הערביים. קרבן זה קרב משעה תשע וחצי של היום עד השקיעה. אורך זמן זה הוא שעתיים וחצי זמניות. פלג הוא חצי זמן זה, כלומר שעה ורבע. אם כן, זמן מנחה לרבי יהודה: עד שעה עשירית ושלשת רבעי השעה (תשע וחצי ועוד שעה ורבע).
גם מחלוקת זו תלויה במחלוקתם לגבי זמן הקרבת תמיד של בין הערבים. לחכמים מותר להקריב עד סוף היום, ולרבי יהודה מותר להקריבו רק עד פלג המנחה.
תפלת הערב אין לה קבע.
תפילת הערב היא כנגד הקרבת אימורי הקרבנות, אשר יכולים להיות קרבים כל הלילה, ולכן גם מותר להתפלל ערבית כל הלילה.
ושל מוספים כל היום , ר' יהודה אומר עד ז' שעות:
מחלוקת תנאים לגבי תפילת מוסף גם תלויה עד מתי מותר להקריב קרבן מוסף במועדים ובראשי חודשים.
.

הנושא

נלמד קטע מן הגמרא העוסק בשכחת תפילה וביכולת להשלים את החסר בתפילה אחרת, ומתוכו נלמד מסר מעניין. 
וכולי עלמא עד חצות ותו לא? והאמר רב מרי בריה דרב הונא בריה דר' ירמיה בר אבא אמר רבי יוחנן: טעה ולא התפלל ערבית - מתפלל בשחרית שתים, שחרית - מתפלל במנחה שתים.
שואלת הגמרא לאור מחלוקת התנאים במשנה לגבי זמן תפילת שחרית. האם אין אפשרות להתפלל שחרית לאחר חצות היום, כפי שמשמע מדעות שני התנאים במשנה, והרי שמענו הלכה בשמו של רבי יוחנן כי ניתן להשלים תפילת שחרית שאדם שכח להתפלל בבקר, גם בתפילה מנחה הסמוכה לה. אם כן – ניתן להתפלל שחרית גם לאחר חצות היום!
כולי יומא מצלי ואזיל ,עד חצות - יהבי ליה שכר תפלה בזמנה, מכאן ואילך- שכר תפלה יהבי ליה, שכר תפלה בזמנה לא יהבי ליה.
עונה הגמרא: נכון, ניתן להתפלל שחרית גם אחרי חצות היום, אך ''שכר תפילה בזמנה'' לא מקבלים אלא רק עד חצות היום לפי חכמים (לפי רבי יהודה עד ארבע שעות).
איבעיא להו: טעה ולא התפלל מנחה, מהו שיתפלל ערבית שתיים?
הברייתא אשר הובאה לעיל דברה על שכחת תפילת ערבית והשלמתה בשחרית, וכן: שכחת תפילת שחרית והשלמתה במנחה. עתה שואלת הגמרא האם דין דומה ישנו בשכחת תפילת מנחה והשלמתה בתפילת ערבית. הגמרא מייד מסבירה את צדדי הספק:
אם תמצי לומר טעה ולא התפלל ערבית מתפלל שחרית שתיים משום דחד יומא הוא, דכתיב (בראשית, א', ה'): וַיִּקְרָא אֱלֹקִים לָאוֹר יוֹם וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד, אבל הכא - תפלה במקום קרבן היא, וכיון דעבר יומו בטל קרבנו, או דילמא, כיון דצלותא רחמי היא - כל אימת דבעי מצלי ואזיל.
מצד אחד ניתן לומר כי ניתן להשלים תפילה רק אם ההשלמה תהיה באותו יום. ומכיוון שהיום ביהדות מתחיל מן הערב, הרי שהשלמת תפילת מנחה בתפילת ערבית הסמוכה לה תהיה כבר ביום חדש ולא ניתן להשלימה, או שמא, כיוון שתפילה הינה רחמים, ניתן להשלימה בתפילה הסמוכה לה ללא קשר להחלפת היום.
תא שמע: דאמר רב הונא בר יהודה אמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן: טעה ולא התפלל מנחה - מתפלל ערבית שתים, ואין בזה משום דעבר יומו בטל קרבנו.
נאמר משמו של רבי יוחנן במפורש כי ניתן להשלים גם תפילת מנחה בתפילה הסמוכה לה בערבית. 
מיתיבי (קהלת א', ט''ו): מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת. מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן - זה שבטל קריאת שמע של ערבית וקריאת שמע של שחרית, או תפלה של ערבית או תפלה של שחרית. וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת - זה שנמנו חביריו לדבר מצוה ולא נמנה עמהם.
מקשה הגמרא מברייתא הלומדת מתוך פסוק בקהלת מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן כי אין אפשרות להשלים תפילות שאדם ביטל ולא התפלל - בתפילה הסמוכה לה, בניגוד לכאורה לברייתא הקודמת, ובניגוד לדברי רבי יוחנן! 
אמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן: הכא במאי עסקינן - שבטל במזיד. 
מתרץ רבי יצחק בשם רבי יוחנן כי הברייתא השנייה דיברה בביטול תפילה בכוונה ובמזיד, ובמקרה כזה מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן ואין אפשרות להשלים, אך אם אדם שכח בשוגג ולא התפלל, יכול להשלים כמו שלמדנו בברייתא הראשונה.
אמר רב אשי: דיקא נמי דקתני בטל, ולא קתני טעה – שמע מינה:
רב אשי מוסיף ומציין כי אמנם כך משמע מלשון הברייתא השנייה שם נכתב ''ביטל'' לעומת הברייתא הראשונה, שם נכתב ''טעה''. 

מהו המסר

למדנו היום את החילוק בין אי עשייה בשוגג לבין אי עשייה במזיד. אם בכוונה תחילה האדם מודע לזמן תפילה ולא התפלל – זהו מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן ואין לו תקנה ויכולת השלמה של התפילה. אך אם הוא שגג, טעה, שכח הרי יש לו אפשרות השלמה בתפילה הסמוכה. נלמד מכך מסרים מאוד חשובים בחינוך. רוב הדברים שילדינו עושים או לא עושים באופן לא תקין הם בשוגג. הם שכחו, לא שמו לב וכדו', ואז - חייבים לתת להם עוד ועוד אפשרויות תיקון ושיפור.
אם הילד בכוונה התנהג לא תקין – כאן נדרשת התערבות הרבה יותר רצינית לשינויים עמוקים ורחבים. . 
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]