גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף קצ"ט, מדור "עלי הדף"
מסכת ברכות
דף כז ע"ב
בענין תפלת ערבית שהיא נגד מה שנתעכלו האיברים ופדרים במשך הלילה
שנינו במשנה (כו, א): "תפלת הערב אין לה קבע". ובגמרא (כז, ב): "מאי אין לה קבע, אילימא דאי בעי מצלי כוליה ליליא, ליתני תפלת הערב כל הלילה, אלא מאי אין לה קבע, כמאן דאמר תפלת ערבית רשות" וכו'. ומבואר בפי' 'תלמידי רבינו יונה': "בלשון 'אין לה קבע' נכללים שני דברים, האחד - שאינה חובה כמו תפלת שחרית ומנחה אלא רשות, והאחר - שאין לה זמן קבוע אלא זמנה כל הלילה... ומאי דאמרינן בגמרא אם כן לימא תפלת הערב כל הלילה, לא בא למעט שאין בכלל משמעות הלשון שזמנה כל הלילה, אלא הכי קאמר, אם איתא דמאי דתנן 'תפלת הערב אין לה קבע' אין בו משמעות אחר אלא שזמנה כל הלילה, למה שנה לשון 'אין לה קבע', ליתני 'תפלת הערב כל הלילה', ומדלא תני הכי, שמעינן דאיכא נמי משמעות אחר, דאתא לאשמעינן שהוא רשות, ונמצא ש'אין לה קבע' רצ"ל ב' דברים, שהיא רשות ושזמנה כל הלילה".
והנה בטעם הדבר ש'אין לה קבע' איתא בגמרא (כו, ב): "ומפני מה אמרו תפלת הערב אין לה קבע, שהרי אברים ופדרים שלא נתעכלו מבערב קרבים והולכים כל הלילה", ומצינו מחלוקת הראשונים בטעם זה, על איזה דין מוסב, וז"ל 'תלמידי רבינו יונה': "ובודאי אינו נותן טעם למאי דאמר שהיא רשות, שאין זה הטעם נופל בו כלל אלא למ"ד שזמנה כל הלילה, ואמר, תדע מפני מה אמרו שזמנה כל הלילה, מפני שאיברים ופדרים קרבים כל הלילה". אולם ב'חידושי הרא"ה' איתא: "ומפני מה אמרו 'תפלת הערב אין לה קבע', פירוש, דאינה קבע, כלומר דהיא רשות, שהרי אברים ופדרים שלא נתעכלו מבעוד יום היו קרבין והולכין כל הלילה, פירוש, ופעמים דנתעכלו מבעוד יום וליכא קרבן בלילה כלל, ותפלת ערבית שהיא כנגדן היא רשות ואינה קבוע, כשם שקרבן זה אינו קבוע".
סברא נוספת מצינו בדברי רש"י במס' שבת (ט, ב ד"ה למ"ד): "תפלת ערבית רשות... מפני שהיא כנגד הקטר חלבים ואימורים, שאין מעכבין כפרתן", וכ"כ התוס' (שם ד"ה למ"ד): "נראה לר"י אפילו למאן דאמר תפלת ערבית רשות, אין לבטלה בחנם, אלא בשביל שום צורך וכו'... תדע שהרי יעקב תקנה, ולמה יש לבטלה בחנם; ועוד, דאמרינן בפרק תפלת השחר שהיא כנגד הקטרת אברים שהיא כל הלילה דלא מעכבי כפרה אלא מצוה, הכי נמי תפלת ערבית מצוה". ומבואר מדבריהם, דמהאי טעמא שהקטרת אברים 'לא מעכבי כפרה אלא מצוה' - תפלת ערבית היא בגדר מצוה ולא חובה. וכתב הראבי"ה (תשובות סי' תתקסט) כלפי דברי רש"י: "לא ידענא מנא ליה לרש"י האי, דאומר אני אפילו מ"ד חובה סבר כנגד תמידין תקנום, דנהי דהקטר חלבים ואיסורים לא מעכבי כפרה, מיהו חובה הוי להקטיר לכתחילה, כדאיתא בריש פרק תמיד נשחט (נט, ב) אם לא כשנטמאו או שאבדו", ואכן העלה בדבריו שטעם זה מוסב רק כלפי זמן תפלת ערבית שהוא כל הלילה.
אודות דבר זה שתפלת ערבית נתקנה נגד הקטרת חלבים ואימורים - מצינו מחלוקת הפוסקים אם הכוונה נגד העלאתם להקטרה על גבי המזבח או נגד מה שמתעכלים והולכים כל הלילה, דהנה איתא בשו"ע (או"ח סי' רסז ס"ב) לגבי תפלת ערבית בליל שבת: "מקדימין להתפלל ערבית יותר מבימות החול", וכתב ה'מגן אברהם' (סק"א): "ונראה לי לתת טוב טעם, דהא תפלת ערבית נתקנה כנגד איברים ופדרים שמתעכלין בלילה, ובשבת אסור ליתנן דאמרינן '[אמר קרא (במדבר כח, י) 'עולת שבת בשבתו' - ולא עולת חול בשבת' כדאיתא בשבת דף כ"ד (ע"ב), וכיוצא בזה בבית יוסף סי' רל"ו בשם הכל בו". [דברי ה'כל בו' (סי' כח) הם כלפי מנהג אמירת 'והוא רחום' קודם תפלת ערבית, וכותב אחד הטעמים שאין אומרים אותו בערבית ליל שבת, כי בימות החול מקטירים החלבים ואימורים וגורמים כפרה, ואילו בשבת "אין אנו אומרים אותו, לפי שאין אברי תמיד הערב קרבים בליל שבת דכתיב 'עולת שבת בשבתו' ולא עולת חול בשבת" (עעו"ש, וכ"ה ב'ארחות חיים' דין תפלת ערבית)].
ברם היעב"ץ בספרו 'מור וקציעה' (סי' רסז) כתב על דברי המג"א: "ואין בהם בנותן טעם לשבח, שהרי לא אמרו, שהיא כנגד אברים ופדרים שנותנין על המזבח בלילה, אלא כנגד אברים ופדרים שמתעכלין והולכין כל הלילה, כי באמת נותנן על האש שעל המזבח בו ביום לעולם - ואפילו בשבת, וכל שכן בחול משום 'חביבה מצוה בשעתה' (פסחים סח, ב), אם כן תמה על עצמך נגד מה נתקנה תפלת ערבית, הא ודאי מילתא דלא שכיחא, שלא יתנום על המערכה עד הליל, אבל הדבר פשוט שאע"פ שנותנין אותן על האש מבעוד יום, מכל מקום אינן נשרפין מיד, אלא הולכין ומתעכלין בלילה, וזה שוה לשבת כמו בחול".
מבואר מדבריו, שתפלת מעריב נתקנה נגד מה שמתעכלים האיברים ופדרים במשך הלילה, ולא נגד הקטרתן ונתינתן על האש, ולכן יפה העיר על המג"א, כי דבר זה שייך גם בשב"ק, כי היו נותנים מערב שבת האיברים ופדרים של הקרבנות שהקריבו באותו היום, ונתעכלו במשך הלילה, , אולם דעת המג"א היא כפי שכתב ה'פרי מגדים' (שם): "דבתר תחלת נתינה על גבי המזבח אזלינן", ותחילת הנתינה אכן לא היתה שייכי בערב שבת - בכניסתה, שהרי דרשי "עולת שבת בשבתו - ולא עולת חול בשבת".
והנה, לגבי מנהג אמירת 'והוא רחום' בתפלת ערבית ליל שבת ישנם מנהגים שאומרים אותו, וכפי שהביא ה'אבודרהם' (דיני מעריב של שבת), ומבואר בדבריו כי לפי טעם מנהג אמירתו משום שתפלת ערבית היא נגד הקטרת איברים ופדרים נכון לאמרו גם בערבית ליל שבת - ושלא כדברי ה'כלבו' וה'ארחות חיים' הנז', ולא ביאר את דבריו כל צרכו. ולכאורה יובנו שפיר לפי סברת ה'מור וקציעה' שתפלת ערבית נתקנה נגד מה שמתעכלים האיברים ופדרים, ולא נגד תחילת נתינתם, וזה שייך גם בליל שב"ק, שהרי אברי הקרבנות שנתנו אותם בערב שבת על גבי האש - נתעכלו והלכו במשך כל ליל שבת, וכאמור.
