מי צריך לפרנס את תלמידי החכמים?
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
ברכות כח ע"א
בגמרא מסופר שכאשר רבן גמליאל הלך לפייס את רבי יהושע ראה מתוך כותלי ביתו שהוא פחמי, וענה לו רבי יהושע: "אוי לו לדור שאתה פרנסו, שאי אתה יודע בצערן של תלמידי חכמים, במה הם מתפרנסים ובמה הם נזונים".
הרמב"ם (פיה"מ אבות ד,ה, וכן בהלכות ת"ת ג,י) כתב שאסור לתלמיד חכם להתפרנס מן הצדקה, ומי שעושה כן מחלל את השם. לעומת זאת בעל שו"ת התשב"ץ (ח"א סימן קמב) חולק עליו ומביא הרבה ראיות לכך שחובה על כל ישראל לפרנס את חכמי התורה שתורתם אומנותם, כדי שלא יצטרכו להתבטל מלימודם וכדי שלא יהיו מזולזלים בפני עמי הארץ בעניים, וכך נהגו בכל קהילות ישראל בכל הדורות. אחת הראיות שהוא מביא היא מהמעשה הנ"ל, שממנו ניתן ללמוד שהאחריות לכך מוטלת על מנהיגי הדור, שהרי רבן גמליאל היה הנשיא שהיה המנהיג, ולכן הוכיח אותו רבי יהושע על כך שלא ידע שהוא צריך לעבוד כפחמי כדי להתפרנס, כי הייתה זו אחריותו של הנשיא לדאוג לפרנסתם של תלמידי החכמים והייתה זו חובתו בתור מנהיג להיות מודע לכך.
התשב"ץ מסביר שרבי יהושע היה אב בית דין (שלא קיבל משכורת), ומשום כך אסור היה לו לעשות מלאכה בפרהסיא, כמו שאמרו חז"ל (קדושין ע,א) שמי שהתמנה להיות פרנס על הציבור אסור לו לעשות מלאכה בפרהסיא, ומכיוון שרבי יהושע היה עושה את מלאכת הנפחות בצינעה – רבן גמליאל לא היה מודע לכך עד שביקר בביתו, ועל כך הוכיח אותו רבי יהושע, כי היה עליו לבדוק ולחקור ממה הוא מתפרנס ולדאוג לכך שתהיה לו משכורת מכובדת עוד קודם לכן.
