אדם עומד לפני המלך במחשבה בדיבור ובמעשה
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
ברכות ל ע"א
במשנה נאמר שמי שרוכב על חמור צריך לכתחילה לרדת ולהתפלל בעמידה. אם אינו יכול לרדת – מותר לו להתפלל על החמור. עם זאת בגמרא נפסק להלכה כרבי שבכל אופן יתפלל כאשר הוא יושב על החמור, מפני שאם ירד לא תהיה דעתו מיושבת עליו. ב"בירור הלכה" מובאים פירושי הראשונים השונים וההבדלים ביניהם להלכה, האם צריך לעכב את הבהמה בשעת התפילה, או אפשר להתפלל בזמן שהבהמה ממשיכה ללכת וכן הבדלים במצבים נוספים.
בזמן התפילה צריך אדם לראות ולהראות את עצמו כעומד לפני המלך ולעמוד באימה, אולם בזמן שקורא קריאת שמע אינו מדבר לפני המלך (רש"י לעיל כה,א). עם זאת גם לגבי קריאת שמע נאמר שיש להיזהר מאוד בכוונת הפסוק הראשון ולא להתייחס לזה כאל דיבור עם חבירו (לקמן לד,א "חברותא כלפי שמיא?")
נמצא שישנם שלושה מצבים בחיי האדם: בזמן התפילה צריך להכין את עצמו כמי שעומד ומדבר לפני המלך (היכון לקראת אלקיך ישראל), בין במחשבה בין בדיבור ובין במעשה. בזמן קריאת שמע לא צריך לעשות מעשה של מי שעומד לפני המלך, אך המחשבה והדיבור צריכים להיות מכוונים לדבר המלך. כך גם בזמן לימוד תורה (לעיל כב,א "באימה וביראה וברתת ובזיע"). בשאר הזמן אין צורך לעשות מעשה ולא דיבור של מי שעומד לפני המלך, אולם המחשבה צריכה תמיד להיות בעניין זה, כפי שפסק הרמ"א (או"ח סימן א, על פי הרמב"ם): "שויתי ה' לנגדי תמיד (תהילים טז, ח), הוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים אשר הולכים לפני האלהים..."
