מודל לזוגיות / רפי זברגר

ברכות כז ע''ב - כח ע''א
  

הקדמה

למדנו במשנה בתחילת הפרק: תפלת הערב אין לה קבע. הגמרא דנה במשמעות הלכה זו.
מאי אין לה קבע? אילימא, דאי בעי - מצלי כוליה ליליא, ליתני: תפלת הערב כל הלילה.
אם אמנם כוונת המשנה ''אין לה קבע'' כי מותר להתפלל כל הלילה, המשנה הייתה צריכה לכתוב במפורש: תפילה הערב – כל הלילה. משלא כתבה כך, מסתבר שאין זה ההסבר.
אלא מאי אין לה קבע? כמאן דאמר תפלת ערבית רשות.
מסיקה הגמרא כי כוונת המשנה לפסק שתפילת ערבית אינה חובה כמו תפילת שחרית ומנחה, אלא היא תפילת רשות.
דאמר רב יהודה אמר שמואל: תפלת ערבית, רבן גמליאל אומר - חובה, ר' יהושע אומר – רשות.
ואמנם מצאנו מחלוקת תנאים בנושא. לרבן גמליאל זו תפילת חובה, ולרבי יהושע זו תפילת רשות. והמשנה כנראה פסקה כרבי יהושע.
אמר אביי: הלכה כדברי האומר חובה, ורבא אמר: הלכה כדברי האומר רשות.
ישנה גם מחלוקת אמוראים כמו איזה תנא לפסוק. רבא פסק כרבי יהושע, שזו תפילת רשות.
לפי רוב הראשונים נפסקה הלכה כרבא, על פי הכלל שבמחלוקות אביי ורבא – הלכה כרבא (חוץ מששה נושאים, שהם ראשי תיבות יע''ל קג''ם, שזה לא אחד מהם).
.

הנושא

ניזכר בסיפור התלמודי הידוע המסופר בדף שלנו, הקשור למחלוקת זו (נכתב על ידי במאמר לפרשת ''כי תצא'')
תלמיד אחד שאל את רבי יהושע בדבר חיוב תפילת ערבית, ונענה שהינה תפילת רשות. לאחר מכן בא לפני רבן גמליאל ונענה שתפילה זו הינה חובה. [יש לתמוה מדוע הלך אותו תלמיד, לאחר ששמע תשובת רב אחד גם לרב השני, אך לא נאריך בכך]. הקשה התלמיד בפני רבן גמליאל:

והלא ר' יהושע אמר לי רשות ?

[המשך הקושי שלנו על התלמיד, כיצד גרם לעימות בין שני החכמים]. ענה לו רבן גמליאל: "נמתין עד שיגיעו החכמים לבית המדרש, ונברר את הסוגיא". לאחר שהגיעו החכמים [כולל רבי יהושע], שוב זרק ''השואל'' את שאלתו, וענה רבן גמליאל את תשובתו שתפילת ערבית חובה.
המשיך הנשיא [רבן גמליאל] להקשות: האם יש מישהו הסובר אחרת? הס באולם – אין קול ואין עונה, מלבד רבי יהושע אשר נענה ואמר : לא. [כנראה שהתכחש משום כבודו של רבן גמליאל]. הקשה עליו רבן גמליאל: כיצד אתה אומר כך, והלוא שמעתי בשמך, שאתה סובר שתפילת ערבית אינה אלא רשות? ביקש רבן גמליאל מרבי יהושע לעמוד על רגליו, ושוב חזר ושאלו: האמנם? "התפתל" רבי יהושע, ובסופו של דבר הודה ואמר, שאינו יכול להכחיש את אותו תלמיד אשר נוכח באותו מעמד [אם לא היה נוכח היה מותר להכחיש ??]. כך נשאר רבי יהושע לעמוד, כל עוד רבן גמליאל הנשיא המשיך לדרוש בבית המדרש.
כיוון שזו לא הפעם הראשונה שרבן גמליאל מתייחס כך לרבי יהושע, קָצָה נפש החכמים מהתנהגות זו של המנהיג, והחליטו ביניהם לבצע ''הפיכה''. ביקשו למנות מישהו אחר במקומו של רבן גמליאל. התלבטו החכמים מי הוא הראוי והמתאים להנהיג את העם ולכהן בראש הסנהדרין. פסלו את רבי יהושע למרות שהיה מתאים, כיוון שהיה ''נוגע בדבר''. פסלו את רבי עקיבא כיוון ש''אין לו זכות אבות''.

הגיעו למסקנה: נוקמיה לרבי אלעזר בן עזריה, דהוא חכם, והוא עשיר, והוא עשירי לעזרא.

מצאו את החכם רבי אלעזר אשר ניחן בתכונות הראויות למנהיג: חכמה, עושר ויוחסין. שלחו נציגים לשאול את כבודו: האם ייענה לבקשה להתמנות לנשיא? רבי אלעזר שהיה צעיר לימים, בן שמונה עשרה! וכבר בגיל זה ניכרה גדולתו וחוכמתו הרבה, עד שחכמים הגדולים ממנו בשנים רבות הסכימו למינויו. מי היה מתלבט פעמיים האם לקבל משרה רמה זו? כבוד גדול ויחס מפרגן מעין כמוהו, היה ''ממיס'' כל אחד, והיה נענה לבקשה. אך לא רבי אלעזר. הוא הלך להיוועץ...באשתו. יש להניח שהם אינם נשואים שנים רבות. כמו כן, יש להניח ששעות רבות מן היום היה ''מבלה'' בבית המדרש להחכים ולגדול בתורה, כך שלא היה להם ''זמן איכות'' רב ביניהם. בכל אופן, מיד עם קבלת ההצעה נועץ בזוגתו.
היא בחוכמתה, שאלה אותו: מה אתה קופץ? אם אתה תתמנה, עלולים לבצע ''הפיכה'' גם לך, ואיך תרגיש אתה באותו מעמד? נענה רבי אלעזר ואמר לה משפט חכם מאוד:

לישתמש אינש יומא חדא בכסא דמוקרא ולמחר ליתבר.

בתרגום חופשי: ישתמש אדם בכוס יקרה ולמחר ישבר. במילים אחרות, אמר רבי יהושע לאשתו: אין צורך ''לחיות בעצבנות'' ולחשוב כל הזמן מה עלול לקרות, ולחיות במתח מפני העתיד. עכשיו יש כוס שניתן לשתות ממנה, אפילו שהיא כוס יקרה ואם היא תישבר ''לא יהיה נעים''. יש לשתות כל עוד אפשר, ואם תישבר – תישבר [אין צורך לשמור על הסלון היפה תחת סדינים ''כדי שלא יתלכלך'']. למרות שהיא העלתה את הנושא, שמעה אשתו של רבי אלעזר בקשב רב את תשובת בעלה, וקבלה את דעתו. לאחר מכן העלתה ''בעיה'' נוספת: ''אין לך שערות לבנות''. התכוונה לומר לו: תקשיב, אתה ממש צעיר, איך אנשים יקבלו אותך, יעריכו אותך, יסכימו לשמוע את דעתך כאשר אתה עוד ''ינוקא''.
שמע הבעל את ההערה ואמר: "באמת צודקת''. אך כאן, '''נכנס הקדוש ברוך הוא לתמונה'' ובאותו יום נעשה לו נס וגדלו לו שמונה עשרה שורות של שערות לבנות. כביכול, גם הבורא "מסכים" לדעת החכמים בבחירת רבי אלעזר כמתאים ביותר למינוי! מפאת קוצר היריעה לא נתאר את המשך הסיפור.
 

מהו המסר

זוגיות טובה ''ובריאה'' מתחילה בהקשבה [נכון לגבי כל היחסים הבינאישיים], תוך כדי נכונות לשמוע בכנות ובאופן אמיתי לדעת הבן זוג, ואף יותר מכך – נכונות לקבל את הדעה השנייה. אשתו של רבי אלעזר, כנראה הייתה מאוד נחרצת ונחושה בדעתה, שבעלה לא מתאים לכהן בכהונה הרמה, לפחות לא בשלב זה של חיו. היא העלתה טיעון חשוב והגיוני, אך הקשיבה בקשב רב לתשובת בעלה החכם, וכנראה, בלי שום בעיה קבלה את דעתו. 
בהמשך, כאשר האישה העלתה טיעון לגבי הגיל והיחס הצפוי בעקבותיו, רבי אלעזר לא חשש, לא היסס, וכנראה קיבל והסכים לדעתה. אילולי הבורא היה ''מתערב'' ומבצע את הנס שגרם לגדילת שמונה עשרה שורות של שערות לבנות באותו יום, כנראה שרבי אלעזר היה ''יורד מן העץ'' בעצתה של אשתו. 
אך מה לעשות, אם יש לו סימנים מלמעלה, הוא הבין שכנראה הוא ''חייב'' לקבל את התפקיד. 
זוהי המתכונת: כבוד הדדי, נכונות לשמוע ולהקשיב באמת, ואף אם הדבר יגרום לשינוי מן הדעה הקודמת.
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]