מִקְּדָשׁ ה' כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ
ברכות לג ע"א
"ואמר רב אמי: גדולה דעה שנתנה בין שתי אותיות, שנאמר: (שמואל א' ב, ג) כִּי אֵל דֵּעוֹת ה'. וכל מי שאין בו דעה אסור לרחם עליו, שנאמר: (ישעיהו כז, יא) כִּי לֹא עַם בִּינוֹת הוּא עַל כֵּן לֹא יְרַחֲמֶנּוּ עֹשֵׂהוּ.
אמר רבי אלעזר: גדול מקדש שנתן בין שתי אותיות, שנאמר: (שמות טו, יז) [תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ] פָּעַלְתָּ ה' מִקְּדָשׁ ה' [כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ].
ואמר רבי אלעזר: כל אדם שיש בו דעה - כאילו נבנה בית המקדש בימיו; דעה נתנה בין שתי אותיות, מקדש נתן בין שתי אותיות".
הדברים צריכים ביאור:
א. מה נמצאנו למדים ממאמר זה, הלא ודאי שלא משחק מילים בלבד יש כאן.
ב. בַּמֶּה ולמה חשובה דֵּעָה כל כך?
ג. מה הקשר בין דעה לבין מקדש, עד שהוחשב בעל דעה לשותף בבניין בית המקדש?
ד. מה החשיבות בכך שנכתבה מילה בין שני שמות ה'? הרי שם יחיד גם הוא מורה על גדלות בורא הכל, אשר אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ. ואין סוף ועוד אין סוף, גם הוא אין סוף!
אלא שאמרו: "דברי תורה עניים במקומן ועשירים במקום אחר" (ירושלמי ראש השנה פרק ג ה"ה), ופתרון סוגייתנו נמצא בסוגיה אחרת המבאר גם הוא פסוק זה שבשירת הים העוסק בבניין בית המקדש.
"דרש בר קפרא: גדולים מעשה צדיקים יותר ממעשה שמים וארץ, דאילו במעשה שמים וארץ - כתיב: (ישעיהו מח, יג) אַף יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ וִימִינִי טִפְּחָה שָׁמָיִם, ואילו במעשה ידיהם של צדיקים - כתיב: (שמות טו, יז) מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ ה' מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ" (כתובות דף ה ע"א).
בריאת העולם נעשתה כולה ביד אחת בלבד של הקב"ה, בפן יחיד של איתערותא דלעילא.
ואילו שבחו של בניין בית המקדש, שיחד עם הסייעתא דשמיא בבניינו הוא נבנה גם באיתערותא דלתתא "במעשה ידיהם של צדיקים" – שלוחיו של ה', ומשום כך נחשב שנבנה בשתי ידי ה'. ואת השבח בכך ביאר רבי שמואל בר נחמן במדרש תנחומא: (נשא סימן טז) "בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את העולם נתאוה שיהא לו דירה בתחתונים כמו שיש בעליונים". (שמות כה, ח) וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם. אין שבחו של הבורא לשכון בקרב הדומם והחי בלבד, אלא בקרב הצדיקים בעלי דעה עצמית העובדים אותו בהכירם את ייחודו.
וזהו שדרש רבי אלעזר בחשיבותם של בעלי דעה המשתמשים בדעתם לתקן עולם במלכות שדי ועבודתו, ובזה מכוננים הם נדבך נוסף בבניין שלם של מקדש ה'. וכך נבנה אותו מקדש בשתי ידיו של ה' – בין שני שמותיו. ואין בזה תוספת גרידא של אין סוף לאין סוף, אלא העמקה של עוצמת האין סוף.
וראה עוד בקישורים: כתובות דף ה ע"א, שבועות דף טו ע"ב.
