מצווה של שמחה / רפי זברגר

ברכות לא ע''א
  

הקדמה

נמשיך ונעסוק בהלכה שלמדנו במשנה בתחילת הפרק: אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש.
במאמר זה נצעד בעקבות הגמרא אשר מרחיבה ומעמיקה בדין זה, ומפרטת מתוך אילו מצבים אין להגיע לתפילה, ומה הם המצבים שמתוכם רצוי לבוא ולהתפלל.
.

הנושא

אין עומדין להתפלל לא מתוך דין ולא מתוך דבר הלכה, אלא מתוך הלכה פסוקה.
אין לבוא לתפילה לאחר בירור עמוק בהלכה, שלא הגיע לסיומו והעיסוק בו עלול להסיט את תשומת לבנו מהתפילה., קובעת הברייתא כי יש לבוא מתוך ''הלכה פסוקה''. דבר ברור ונהיר, שלא יטריד אותנו במחשבות. הגמרא בהמשך מביאה דוגמאות להלכה פסוקה אשר ממנה ניתן להגיע לתפילה. 
אין עומדין להתפלל, לא מתוך עצבות, ולא מתוך עצלות, ולא מתוך שחוק, ולא מתוך שיחה, ולא מתוך קלות ראש, ולא מתוך דברים בטלים, אלא מתוך שמחה של מצוה.
הברייתא מפרטת מספר מצבים נפשיים שאין להגיע מהם לתפילה, ננסה להבינם:
• לא מתוך עצבות – אדם עצוב ''אינו יכול להתרומם''. הוא עסוק בעצבותו ובגורמים לכך, וקשה לו להתרכז ולחשוב כי הוא עומד בפני מלך מלכי המלכים, ושח בפניו את תפילותיו ובקשותיו. 
• לא מתוך עצלות – לאדם עצל אין כוחות של עשייה. הוא נמשך ונגרר ואינו יוזם ופועל. מהות התפילה היא מחשבות טובות, ראיית הטוב והפעלת הכוחות הפנימיים בהתעלות כלפי מעלה, שאינם מופעלים באופן מיטבי אצל אדם עצל, או מתוך מצב של עצלות ואי עשייה. 
• לא מתוך שחוק – מצב המכונה כיום ''עשיית צחוקים'' אינו מצב של רצינות ועמידה לפני קונו. תחושות אלו יוצרות אצל האדם תחושה כי ''הכל חפיף'' ואין דברים רציניים בעולם. במצב זה אין משמעות לתפילה ותחנונים לבורא עולם.
• לא מתך שיחה – רש''י מסביר כי מדובר ב''שיחת ליצנות''. מצב זה אולי ''יותר חזק'' מן המצב הקודם של ''שחוק''. ליצנות אינה רק ''עשיית צחוקים'' אלא מצב נפשי המתיר ''לרדת על כולם'', "לצחוק על כולם''. אין '''חברות''' אין כבוד לזולת, הכול מותר ועל הכול ניתן לצחוק. ממצב כזה בוודאי לא ראוי להגיע לתפילה ולשיח לפני הקונה. 
• ולא מתוך קלות ראש – זהו המצב ההופכי של כובד ראש, עליו דברה משנתנו. קלות ראש אינה בהכרח ''צחוקים'', אבל זהו מצב של ''חוסר רצינות'', של עיסוק בדברים זוטים ושוליים, מתוך מטרה ''להעביר את הזמן'' בדברים של מה בכך במקרה הטוב, או בדיבורים אסורים כמו לשון הרע וכדו' במקרה הפחות טוב. 
• ולא מתוך דברים בטלים – מצב דומה לקלות ראש, כשהעיסוק הוא בנושאים שטותיים ודברי הבל. 
מסכמת הברייתא ואומרת כי יש לבוא ולהגיע לתפילה מתוך שמחה של מצוה. יש מחלוקת פרשנים האם ''שמחה של מצווה'' ככתוב בברייתא סותרת מצב של ''כובד ראש'' המתבקש במשנתנו. יש אומרים שרצוי מאוד להגיע בכובד ראש כנאמר במשנה, אך אם אינו מתאפשר יש ''לפחות'' להגיע מתוך שמחה של מצווה (משנה ברורה בסימן צ''ג, סעיף ד' בשם בית חדש ואליהו רבה). ויש מסבירים כי שמחה של מצווה היא היא אחד מהאופנים של כובד ראש, או אולי מצב מקביל, אך לא סותר (תוספות ד''ה רבנן עבדי כוותייהו)..
..וכן לא יפטר אדם מחברו, לא מתוך שיחה, ולא מתוך שחוק, ולא מתוך קלות ראש, ולא מתוך דברים בטלים אלא מתוך דבר הלכה. 
ממשיכה הברייתא ומציעה גם לאדם הנפרד מחברו להיפרד במצבים דומים לאלו שאנו מציעים להגיע לתפילה. פרידה מתוך צחוק או מתוך ''שיחת ליצנות'' אינה ''משאירה רושם'' לזמן ארוך, מה שאין כן פרידה מתוך דבר הלכה (אין צורך בהלכה פסוקה כמו לפני התפילה, ואולי אפילו עדיף הלכה לא פסוקה), שכן, לאחר הפרידה שניהם ממשיכים לעסוק בעניינים אשר דיברו ביניהם לפני פרידתם. 
נצטט עוד מספר הנחיות/הלכות, מתוך כלל ההנחיות הנזכרות בדף שלנו וקשורות לתפילה:
המתפלל - צריך שיכווין את לבו לשמים.
הגמרא מתארת באופן ציור את כיוון תפילתם של כל היהודים, בכל אתר ואתר, בארץ ובחוץ לארץ – כולם פונים כלפי ירושלים ובית המקדש, אשר מכונה ''תלפיות'', כיוון ש"תל שכל פיות פונות אליו". 
יכול יתפלל אדם כל היום כולו? כבר מפורש על ידי דניאל (דניאל ו', י''א): ... וְזִמְנִין תְּלָתָה בְיוֹמָא הוּא בָּרֵךְ עַל בִּרְכוֹהִי וּמְצַלֵּא וּמוֹדֵא קֳדָם אֱלָהֵהּ כָּל קֳבֵל דִּי הֲוָא עָבֵד מִן קַדְמַת דְּנָה
דניאל מנחה אותנו ''להסתפק'' בשלש תפילות ביום ולא יותר.
יכול ישאל אדם צרכיו ואח"כ יתפלל? כבר מפורש על ידי שלמה שנאמר (מלכים א' ח', כ''ח): וּפָנִיתָ אֶל תְּפִלַּת עַבְדְּךָ וְאֶל תְּחִנָּתוֹ ה' אֱלֹקָי לִשְׁמֹעַ אֶל הָרִנָּה וְאֶל הַתְּפִלָּה אֲשֶׁר עַבְדְּךָ מִתְפַּלֵּל לְפָנֶיךָ הַיּוֹם, רנה - זו תפלה, תפלה - זו בקשה. 
יש להקדים שבח (רינה) לקדוש ברוך הוא, ורק לאחר מכן לבקש בקשות (תפילה), כפי שלומדים משלמה בספר מלכים. 
אמר רב חייא בר אשי אמר רב: אע"פ שאמרו שואל אדם צרכיו בשומע תפלה, אם בא לומר אחר תפלתו - אפילו כסדר של יום כיפור - אומר.
יש "סדר" לתפילת שמונה עשרה. מותר להוסיף בקשות וצרכים אישיים, אבל לפי הכללים הבאים: בברכת שומע תפילה - בקצרה, בסוף התפילה – ניתן "להרביץ" כמה שרוצים. 
 

מהו המסר

איך ''מדכאים'' את הרגשות של עצבות, עצלות, שחוק, שיחה וקלות ראש. איך אדם עצוב יכול לומר לעצמו, עכשיו איני עצוב כי אני הולך להתפלל? איך אדם הופך להיות פחות עצל, פחות ''קל ראש'' וממעיט בשחוק ושיחה ליצנית?
ניתן לומר כי הסיפא של הברייתא בעצם מלמדת אותנו דרכי פעולה. לעסוק במצווה, לשמוח בה, להגות בה, ולעמול בה. 
כל זה יפנה אותנו מהכיוונים הלא טובים אל האפיק החיובי והטוב. מצווה, ושמחה של מצווה יסיטו אותנו מהכיוונים השליליים אל הכיוון הרצוי. למדנו עוד מספר כללים, אך העיקר והחשוב ביותר הוא להגיע לתפילה מתוך שמחה של מצווה. 
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]