מי הוא "בן רב זביד"? / הרב יעקב לויפר
ברכות לח ע"א
בפרק כיצד מברכין (לח ע"א) מסופר שהחכמים דיברו לפני רבי זירא בשבחו של פלוני בן רב זביד, ואחיו של רבי שמואל בר זביד, שהוא אדם גדול ובקיא בברכות. התיאור הזה מובא בדפוסים שלנו בלשון זו: "משתבחין ליה רבנן לרבי זירא [את] בר רב זביד, אחוה דרבי שמואל בר רב זביד".
תיאור ארוך זה של האדם, מבלי להזכיר את שמו - מעורר כמובן תמיהה בולטת: מי זה האיש שאת שמו נמנעת הגמרא מלהזכיר, ותחת זה כותבת תיאור ארוך ביותר, בחינת "עיקם הכתוב שמונה אותיות"? היחיד שלא רצו להזכיר את שמו, כמסופר בגמרא, הוא אלישע בן אבויה שנתכנה 'אחר' בגלל שיצא לתרבות רעה, ומה חטא אותו אדם גדול ובקיא בברכות שנזהרו מלהזכיר את שמו?
הלומד המורגל קצת בסגנון הלשון הארמית, אמור לתמוה גם על הלשון "משתבחין ליה רבנן את פלוני"; מילת 'את' מתאימה אם היה כתוב לפני זה 'משבחין', אבל לא 'משתבחין'. תבנית לשון זו מופיעה במקומות נוספים, כגון "לאו היינו רב אויא סבא דמשתבח ליה מר בגויה דגברא רבה הוא?" (ביצה כא ע"א); "משתבח ליה רבא לרב נחמן ברב סחורה דאדם גדול הוא" (נדרים כב ע"ב); "משתבח ליה רב חסדא לרב הונא בדרב המנונא דאדם גדול הוא" (קידושין כט ע"ב), ועוד על זה הדרך. בכולם התבנית הוא "משתבח פלוני לפלוני בפלוני", ולא "את פלוני", וגם מבלי להיכנס להסברים דקדוקיים יכול כל אחד להרגיש בחספוס והזרות של הלשון במקום דנן.
גלגולו של שיבוש
הפתרון לתעלומה הוא שני שיבושים קטנים, הראשון חל בדפוס שונצינו, והשני בדפוס ונציה הראשון (מהדורת רפ"ה). קודם נציג את הנוסח של כ"י אוקספורד 366 [וכן עולה מרוב כה"י] "משתבחי ליה רבנן לר' זירא ברב זביד אבוה דר' שמעון בר רב זביד". נוסח זה מסיר באחת את כל הקשיים שעמדנו עליהם. ראשית - התבנית היא "משתבח פלוני בפלוני" כמו בכל התלמוד. ושנית - שם האדם הוזכר גם הוזכר! מדובר ברב זביד! אלא שהיה יותר מאמורא אחד בשם רב זביד. יש את רב זביד תלמידם של רבא ואביי (ראה שבת צג ע"א וסוטה לב ע"א) ורבו של רב כהנא (בבא מציעא קא ע"א). והיה רב זביד מנהרדעא שאינו אותו אדם (ראה רש"י קידושין עב ע"ב ד"ה דרב זביד מנהרדעא). יתכן שהאמורא שלפנינו היה רב זביד נוסף, וכדי להבחינו מהאחרים הוסיפו להזכיר את שמו של בנו [כדרך הלשון הערבית], ודבר מצוי הוא בתלמוד, דוגמת "אבא, אבוה דרבי ירמיה בר אבא" (שבת נו ע"ב), "רב נתן אבוה דר הונא בריה דרב נתן" (פסחים קיז ע"ב), "רב תחליפא אבוה דרב הונא (בר תחליפא)" (יומא ו ע"ב) ועוד.
כ"י אוקספורד:
דפוס שונצינו:
דפוס שונצינו עוד גורס 'אבוה' אל נכון, אך המילה 'ברב זביד' התפצלה שם לשתים, ונכתב "בר רב זביד" תחת "ברב זביד" וזו היתה תחילת הקלקול! ראשית: נעלם שמו של האמורא, מה שהזקיק את המהרש"ל [שלפניו כבר עמד נוסח הדפוסים] לומר "היו משבחין חכם אחד שהיה בר רב זביד לפני רבי זירא, ונחסר שם החכם כאן בספר". ושנית, איך יכול להיות פלוני שהוא גם בנו של רב זביד וגם אביו של רב שמואל בר זביד? האם פלוני הזה נקרא "רב זביד בן זביד"? ולכן הלכו מדפיסי ונציה והגיהו "אחוה דרב שמואל בר זביד" והיו מרוצים, יש כאן שני חכמים ששניהם בני רב זביד, אלא ששמו של החכם דנן לא הוזכר משום מה.
דפוס ונציה:
וכאן לא נגמר הענין: פיצול המילה 'ברב' לשתים קלקל את מטבע הלשון "משתבחין רבנן - לרב זירא - ברב זביד", ותחתיו הופיע המשפט "משתבחין רבנן לרב זירא בר רב זביד", בלי מילת קישור, דבר שהזקיק מדפיסים מאוחרים להוסיף את המילה 'את', תוספת זו באה לעולם בדפוס אמשטרדם תע"ד [ובעל דקדוקי סופרים הבין בטעות שמהרש"ל הוא זה שהוסיף אותה - ולא היא!].
דפוס אמשטרדם:
