גרסאות הדף היומי מבית אתר "הכי גרסינן"
צוות אקדמי - עמותת פרידברג לכתבי יד יהודיים (FJMS)
 

על ביאת השמש וביאת האור, טהרת הגבר או היום

ברכות ב ע"א-ע"ב

הלל גרשוני

מאימתי קורין את שמע בערבין? משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן

למה תלתה המשנה זמן של דין אחד בזמן של דין אחר ולא אמרה ישר שקורין את שמע משעת צאת הכוכבים, שהוא זמן הכניסה לאכול בתרומה? הגמרא עונה: "מלתא אגב אורחיה קמשמע לן, כהנים אימת קא אכלי בתרומה - משעת צאת הכוכבים". והגמרא מוסיפה: "והא קמשמע לן דכפרה לא מעכבא", וכסיוע מביאה ברייתא (מתורת כהנים), כך:

כדתניא: ובא השמש וטהר – ביאת שמשו מעכבתו מלאכול בתרומה, ואין כפרתו מעכבתו מלאכול בתרומה.

כלומר, גם אם הכהן שנטמא צריך להביא קרבן ("כפרה"), ברגע שמגיע הערב לאחר שטבל הוא כבר יכול לאכול בתרומה, המזקיקה אכילה בטהרה.

כעת שואלת הגמרא, לפי הדפוסים שלנו, כך:

וממאי דהאי 'ובא השמש' ביאת השמש, והאי 'וטהר' טהר יומא? דילמא ביאת אורו הוא, ומאי 'וטהר' טהר גברא? אמר רבה בר רב שילא: אם כן לימא קרא 'ויטהר'. מאי 'וטהר'? טהר יומא. כדאמרי אינשי: איערב שמשא ואדכי יומא.

אם תחפשו את רש"י על הקטע הזה במהדורות הרגילות לא תמצאו הרבה. אך במהדורות החדשות יותר תמצאו בגיליון קטעים מרש"י שנדפסו בדפוסים הראשונים ונשמטו למרבה הצער עם הזמן. תוכלו למצוא אותם גם בצילום דפוס שונצינו, הדפוס הראשון של מסכת ברכות, שנדפס בשנת רמ"ד (1483-1484, 'שנת גמר"א' כמו שקראו לה המדפיסים), באתר הכי גרסינן. והנה הנוסח לשימושכם, בהשלמת קיצורים:

כפרה לא מעכבא – טומאה, שטהרת תלויה בקרבן. כגון זב וזבה ויולדת ומצורע אין כפרתן מעכבתן אלא משבא השמש לליל שיביא קרבנו למחרת מיד מותר לאכול תרומה.
ובא השמש וטהר – ואחר יאכל מן הקדשים, מוקמינן להאי קרא באכילת תרומה במסכת יבמות בפרק הערל, דאמרינן התם: 'טבל ועלה – אוכל במעשר. העריב שמשו – אוכל בתרומה. הביא כפרתו' וכו'.
ביאת השמש – שקיעת החמה.
ומאי וטהר טהר יומא – והכי קאמר קרא: לכשתשקע החמה ויפנה היום וטהר מן תוך חללו של עולם, ששקעה לגמרי, דהינו צאת הכוכבים, לפי שזמן שקיעה אור' מהלך ה' מילין כדאמרינן בפסחים, ואחר יאכל מן הקדשים.
[מכאן גם בדפוס וילנא] דלמא ביאת אורו – שיאור השמש ביום השמיני ויטהר האיש עצמו בהבאת קרבנותיו ואחר יאכל.

אם כן רש"י מפרש שביאת השמש היא שקיעת החמה, ולאחריה 'טהר' – נגמר היום כי השמש טוהרה לגמרי מחלל העולם, וזה צאת הכוכבים. ועל זה שואלת הגמרא, אולי הכוונה לביאת האור, דהיינו *זריחת* השמש בבוקר של הבאת הקרבנות, ולאחר מכן 'טהר' האדם בהבאת קרבנותיו.
התוספות גורסים כמו רש"י, אבל מקשים על הפירוש של 'ביאת האור' כזריחה, ועל כן מפרשים את ביאת השמש כשקיעה, ואת ביאת האור כתחילת שקיעת החמה, "והוא תחילת הכנסתה ברקיע".

***

אם נסתכל ב"הכי גרסינן" נראה שאמנם בכתב יד מינכן ובכתב יד פריס הנוסח דומה לזה שלפנינו, אבל בשני קטעי הגניזה הנמצאים לפנינו כתוב הפוך:

וממאי דהאי ובא השמש וטהר ביאת *אורו* הוא [ומאי וטהר טהר יומא, ודילמא ביאת *ש<משו* הוא>] ומאי וטהר טהר גברא?

את הגרסה הזאת נמצא גם בגיליון כתב יד מינכן בשם גרסת הערוך, עם הסבר (מובא בפתיחת הקיצורים): "ערוך: ממאי דהאי ובא השמש ביאת אורו הוא ומאי וטהר טהר יומא, כלומר שהיא גמר שקיעה דהיינו צאת הכוכבים, דילמא ביאת שמשו היא ומאי וטהר טהר גברא, כלומר דהיינו תחלת שקיעה דעדין יום הוא ו??((טהר)){מאי}??וטהר".

הגרסה הזו לא נעלמת ממי שלומד גם במהדורות הרגילות, וטורח קצת. חדי העין ישימו לב שבמהדורת וילנא יש כוכבית ליד "וממאי דהאי" וכתוב בשוליים: "עיין גרסת הגאונים בספר המאור".

אם פותחים את ספר המאור (על הרי"ף) אכן מגלים את גרסת קטעי הגניזה, והערוך, בשם גרסת הגאונים:

הכי גרסינן וכך נמצא בגרסת הגאונים ז"ל, ומתנחי בה סימנא 'ויקרא אלהים לאור יום': 'וממאי דהאי ובא השמש וטהר ביאת אורו הוא, ומאי וטהר טהר יומא', פירוש, שהיא שעת צאת הכוכבים, 'דילמא ביאת שמשו הוא, ומאי וטהר טהר גברא', כלומר, שהוא טהור לאכול בתרומה משעת שקיעת החמה.

***

כלומר, בקטעי הגניזה, בספר הערוך, ובספר המאור בשם הגאונים. יש לנו גרסה שלפיה התלמוד שואל מנין שזו ביאת אורו, *שהיא* טהר יומא, כלומר צאת הכוכבים (שלא כרש"י שפירש שאלו אירועים עוקבים), שמא מדובר בביאת שמשו, כלומר השקיעה עצמה ולא צאת הכוכבים? שימו לב שזה בדיוק כפירוש התוספות, שההתלבטות היא בין צאת הכוכבים לשקיעה, רק בחילוף המונחים, מה שהופך את הגרסה לנוחה בהרבה.

ההבדל בין הגרסאות/הפירושים משמעותי. לפי רש"י השאלה היא בכלל על עצם הברייתא, מניין שכהן זב יכול לאכול מיד בהערב שמש ולא בהבאת קרבנותיו ביום השמיני. לעומת זאת לפי פירוש התוספות, או גרסת הגאונים, השאלה אינה אלא על הדין שהגמרא מניחה בסתם, כפרשנות של הברייתא, שמדובר בצאת הכוכבים ולא בשקיעה.

***

מה גרם לחילוף? נראה שמדובר במה שנקרא "חילוף בינארי", כלומר היפוך של שתי אפשרויות בתהליך המסירה, דבר שכיח בפרט במסירה על פה, גם בצמדי אסור-מותר, טמא-טהור (ראו מה מבקשים בתפילה שלפני הלימוד על כך!), וסימן לדבר שבספר המאור הביא סימן לדבר, "ויקרא אלהים לאור יום". דהיינו זה היה בלבול שאנשים היו מועדים לו ומודעים לאפשרות ליפול בו.

רש"י ותוספות פירשו לפי הגרסה שהייתה לפניהם, והיא גם גרסת כתבי היד האשכנזיים. אך אנחנו יכולים בקלות רבה יותר ללכת אחרי גרסת הגאונים, ולקרוא לאור יום.

***

עוד גרסאות:
חייבין אתם לקרות – בכתבי יד טובים "מותרין" אתם לקרות.
הקטר חלבים ואברים – בחלק מכתבי היד נוסף "ואכילת פסחים" והיא מחלוקת בבלי-ירושלמי אם גורסים זאת במשנה.
להרחיק אדם – בכתבי היד: להרחיק את האדם.
לתני משעת צאת הכוכבים – בחלק מכתבי היד נוסף: כדקא תאני בבריתא סימן לדבר צאת הכוכבים.
והא קמשמע לן דכפרה לא מעכבא – ברוב כתבי היד: וכפרה לא מעכבא להו (בלי "והא קמשמע לן").
לפני ורמינהו, נוסף בקטע גניזה: "קוראין עני מת.. ............ אדם מתחילין קידוש סימן" (בכתב יד פירנצה: מתחילי"ן בנ"י אד"ם ומתחילי"ן קד"ש סימ"ן).
משהעני – בכתבי היד: משעה שעני.
ליפטר מתוך סעודתו – יש גרסה "לישן מתוך הסעודה" ויש "לישן וליפטר מתוך הסעודה".
לא עני וכהן חד שיעורא הוא – יש בכתבי היד: "דילמא (ויש: קא סבר) עני וכהן חד שיעורא", ולאחר מכן נוספה שאלה: "ועני וכהן חד שיעורא הוא".
וכי תימא מכי ערבא שמשא ליליא הוא – שני קטעי גניזה: וכי תימא מעלות השחר ועד הנץ החמה ומכי ערבא שמשא ועד צאת לאו יממא הוא וליליא הוא. קטע גניזה אחר: אינהו ..ריזי חשוך ועבור ולעל(ו)ם מד(מ)עיילא שמשא ..לה הוי. כתב יד מינכן: וכי תימא מעלות השחר לאו יממא הוא ומכי איעריב שימשא ליליא הוא ומשום בניין בית המקדש.
דמחשכי ומקדמי – בכתבי היד: דמקדמי ומחשכי.
קא סלקא דעתך – בכתבי היד: [ו]קא סלקא דעתין.
דעני ובני אדם חד שעורא הוא – שלושה קטעי גניזה: בני אדם עניים הן (/הם עניים). כתב יד מינכן: דבני אדם בערבי שבתות היינו עניים. בשני קטעי גניזה נוסף: והאי דקתאני בני אדם לאפוקי בני מלכים.
לא עני וכהן חד שעורא הוא – בשני קטעי גניזה: ודילמא עני וכהן חד שיעורא הוא.
ועני ובני אדם לאו חד שעורא הוא – בשני קטעי גניזה: ובני אדם חד שיעורא הוא והאי דקתני בני אדם לאפוקי בני מלכים.
ר' אחאי – 4 קטעי גניזה וכתב יד פריס: ר' אחי.
הי מנייהו מאוחר – 5 קטעי גניזה וכתב יד מינכן נוסף: אמ' רב נחמן בר יצחק.
סוף הדף – עיינו בהכי גרסינן, יש שם חילופים גדולים.

לגרסאות נוספות היכנסו לאתר הכי גרסינן בפורטל fjms.org.