גרסאות הדף היומי מבית אתר "הכי גרסינן"
צוות אקדמי - עמותת פרידברג לכתבי יד יהודיים (FJMS)
 

על תוספת קדומה שנכנסה לנוסח התלמוד

ברכות טו ע"א-ע"ב

עשהאל שמלצר

רב חסדא לייט אמאן דמהדר אמיא בעידן צלותא.
והני מילי לק"ש, אבל לתפלה מהדר.
ועד כמה? עד פרסה.
והנ"מ לקמיה, אבל לאחוריה אפילו מיל אינו חוזר.
[ומינה] מיל הוא דאינו חוזר, הא פחות ממיל חוזר.

זוהי גרסת הדפוסים, כתב יד אוקספורד וכן הוא ברי"ף.

גרסה זו קשה, כפי שמעירים הראשונים (ראו לדוגמה תלמידי רבנו יונה על הרי"ף), שכן המילה "צלותא" בקללתו של רב חסדא מכוונת לתפילה, וכיצד אם כן אומרת הגמרא מיד בהמשך "והני מילי לקריאת שמע אבל לתפילה מהדר"?

ואכן בכתבי היד מינכן פירנצה וקטע גניזה הנוסח הוא אחר: "רב חסדא לייט אמאן דמהדר אמיא בעידן ק"ש". זוהי גם גרסת התוספות בדיבור המתחיל "אמאן". בכתב יד פריס קללת ר' חסדא נאמר בסתם: "דרב חסדא לייט על מאן דמהדר אמייא".

על פי נוסח כתבי יד אלו ברור יותר המשך הגמרא שמדייקת שדווקא לקריאת שמע אין להדר אחר נטילת ידיים אך לתפילה צריך. (דברי רב חסדא אלו מובאים גם בהמשך בדף כב ע"א וגם שם נחלקו גרסאות כתבי היד אם מדובר על תפלה או קריאת שמע).

אולם גם בהמשך דברי הגמרא יש שינויי נוסח משמעותיים. כאמור נוסח הדפוס הוא: "ועד כמה עד פרסה והנ"מ לקמיה אבל לאחוריה אפילו מיל אינו חוזר [ומינה] מיל הוא דאינו חוזר הא פחות ממיל חוזר".

בכתב יד אוקספורד לאחר דברי הגמרא שצריך לחפש מים עד פרסה יש תוספת: "דאמ' ר' אבהו אמ' ריש לקיש ולתפלה ולנטילת ידים ארבעה מילין" ובהמשך במקום דברי סתם הגמרא "והנ"מ לקמיה..." כתוב "ואמ' ר' יוסי לא שנו אלא לפניו...".

בקטע הגניזה נאמר בקצרה: "ודוקא בעידן קרית שמע אבל בעידן צלותא לא", כלומר הדיון לגבי שיעור המרחק שאותו צריך ללכת, ואם לפניו או לאחוריו לא קיים בקטע הגניזה. גם בכתב יד פירנצה הגמרא מסתיימת לאחר הבאת קללת רב חסדא ללא היסק וללא דיון בדבריו (והדיון נוסף בגיליון).

תוספות ד"ה "אמאן" כותבים שיש ספרים דגרסי שזה רק לעניין ק"ש אבל לא לתפילה, ומוכיחים זאת מגמרא בפסחים מו ע"א, אך גרסתם אינה נכונה. גרסת תוספות, אם כן, היא כגרסת כתב יד פירנצה. הם מכירים גרסה הדומה לגרסת כתב יד מינכן או אוקספורד ודוחים אותה.

לאור דברי התוספות אנו מבינים עוד יותר את גרסת כתב יד אוקספורד. כתב יד אוקספורד שיבץ את גמרת פסחים, שבה מובאים הדברים בשם ר' אבהו אמר ריש לקיש ובהמשך בשם ר' יוסי. לעומת זאת, גרסת שאר כתבי היד היא לשים בפי סתם הגמרא את מסקנות הסוגיה שם ולא את לשונה המדויק.

נסכם בדברי תלמידי רבנו יונה המובאים על הרי"ף: "לייט רב חסדא מאן דמהדר אמיא בעידן צלותא הרי"ף ז"ל כתב 'הני מילי לק"ש אבל לתפלה בעי לאהדורי' וכו' וכן נמצא במקצת ספרי הגמרא ואומרים רבני צרפת ז"ל דלא גרסי' ליה *ואינו אלא פירוש שהכניסו בספרי הגאונים הראשונים*". וייתכן שלדעתם נכנסו הדברים לספרים מתוך הרי"ף, שכתב זאת כדברי עצמו ולא כחלק מדברי הגמרא.

לפי דברי תלמידי רבנו יונה, נראה שבמקור הובאו רק דברי רב חסדא שקילל את מי שמחפש מים בזמן התפילה/קריאת שמע. (יתכן מאוד שדווקא נוסח כתב יד פריס והמגיה של כתב יד פירנצה שבדברי רב חסדא לא נזכר ק"ש או צלותא הוא הנכון). בהמשך, לאור דברי הגמרא בפסחים הובהרה ההלכה שלתפילה יש צורך בנטילת ידים ואף בהליכה לחפש אותם, בשונה מקריאת שמע. יתכן שבשלב ראשון זה נאמר כפירוש בלבד, אך בזמן מן הזמנים הדבר נכתב בתוך הגמרא, זאת גם הסיבה שיש שלש ורסיות שונות (נוסח הדפוסים ורוב כתבי היד, נוסח אוקספורד, ונוסח קטע הגניזה) לנוסחו של קטע התוספת.

כתב יד פירנצה, מתוך אתר "הכי גרסינן"

***

המעיין בסינופסיס הטורים באתר הכי גרסינן יראה שקטע הגניזה T-S F 1(2).116 מקיימברידג' מסתיים באמצע יחידה (102034) ואילו קטע הגניזה Heb. e. 74/105-112 מאוקספורד מתחיל באמצע יחידה. חדי העין ישימו לב שקטע אוקספורד מתחיל בדיוק אחרי שקטע קיימברידג' מסתיים. ואכן מדובר באותו עותק שדפיו התפזרו בגניזה וכל חלק של העותק הגיע לספרייה אחרת בעולם. מאחר ותמונות כתבי היד מוצגות באתר הכי גרסינן קל מאוד לראות שאכן מדובר באותו העותק. צירוף זה נקרא בקטלוג זוסמן ובאתר הכי גרסינן צירוף תכני. יש סוגים שונים של צירופים ואפשר לקרוא עליהם בפרק המבוא לאתר הכי גרסינן: מעותק לקטע.

כיון שהזכרנו את קטע הגניזה הרי שעיון בו לאורך כל הדף מגלה נוסחאות ייחודיות, בעיקר בסוגיה על אודות הצורך להשמיע לאוזנו, המשתרעת על פני חלק גדול של הדף (יחידות 102039-102044). בסוגיה זו יש שינויים גדולים מאוד במשא ומתן התלמודי בעיקר בקטע אוקספורד, אך גם בשאר כתבי היד שמצטרפים אליו לפרקים.

***

גרסאות נוספות בקצרה (להקלת ההפניה אנו מפנים למספרי היחידות באתר הכי גרסינן – בתצוגת הסינופסיס באתר יש לסמן את "הצג מספור יחידה" על מנת לראות את מספרי היחידות):

יחידה 102033 (ע"א 1-8): בכתבי היד נוסף שם חכם למסורת המסירה של מימרת ר' יוחנן "הרוצה שיקבל עליו" החכם הוא רבה בר חנה בחלק מכתבי היד ובחלק אחר ר' חייא בר אבא. תוספת זו היא בהתאמה למימרה הבאה בשם ר' יוחנן שגם לה שושלת מסירה בשם ר' חייא בר אבא/רבב"ח. בכתבי היד וקטע הגניזה יש שינויים מעניים בנוסח המימרות כדאי לראות. | יחידה 102035 (ע"א 18-22) קטע גניזה מוסיף מילים במשנה "*ר' יהודה אומר* יצא" ובמהשך הקו' *את שמ'* למפרע" ובב"ח אות ב אומר שיש למחוק מילים אלו. אך בציטוט המשנה בגמרא בהמשך (יחידה 102039) לפחות בגרסת הדפוסים מופיע "דברי ר' יהודה" – כלומר גרסת הבבלי היא שדברי ת"ק שבמשנה מיוחסים לר' יהודה. | יחידה 102046 (ע"ב 28-32) בכתב יד מינכן תוספת של ברייתא (תניא נמי הכי) להוכחת הטענה שבשאר המצוות יוצאים גם בלי להשמיע. | יחידה 102050 (ע"ב 44-49) קטע גניזה אוקספורד מונה עוד מספר רב של דוגמאות של קריאה תמה של קריאת שמע, עיינו שם.


לגרסאות נוספות היכנסו לאתר הכי גרסינן בפורטל fjms.org.