עשייה חיובית / רפי זברגר

ברכות לג ע''א
  

הקדמה

המשנה השניה בדף מלמדת אותנו אילו ביטויים אסור לומר בתפילת שמונה עשרה:
האומר על קן צפור יגיעו רחמיך
התורה אסרה עלינו בפרשת כי תצא לקחת את האפרוחים או את הביצים מן הקן בעוד האם רובצת עליהם. אלא מצווה עלינו לשלח את האם ורק לאחר מכן לקחת אותם. מה טעם למצווה זו? על כך כותב הרמב''ן על הפסוק שם, ומצטט גם את הרמב''ם ממורה נבוכים: בעבור שלא נתאכזר. כלומר מצווה זו באה לחנך אותנו שלא נתאכזר על האמא וניקח ממנה את האפרוחים או את הביצים.
אומרת משנתנו כי המוסיף בתפילת שמונה עשרה על ביטויי הרחמים של הקדוש ברוך הוא גם את רחמיו על האם היושבת על אפרוחיה - משתקין אותו. יוסבר בהמשך.
ועל טוב יזכר שמך.
הגמרא מסבירה כי משתקין אדם זה המודה רק על הטובה ואינו מודה על הרעה. בניגוד למה שלמדנו בדף נ"ד. כי חייבים לברך על הרעה כשם שמברכים על הטובה.
מודים מודים - משתקין אותו:
חזרה פעמיים על המילה מודים יכולה להתפרש כאילו ישנן חס וחלילה שתי רשויות בשמים, ולכן משתקין את האומר כך.
 

הנושא

על שאלת הגמרא לסברת האיסור לומר "על קן ציפור יגיעו רחמיו" ישנן תשובות של שני אמוראים מארץ ישראל: רבי יוסי בר אבין ורבי יוסי בר זבידא:
חד אמר: מפני שמטיל קנאה במעשה בראשית.
אחד משני האמוראים הסביר כי אמירה כזאת קובעת כי רחמי הקדוש ברוך הוא כביכול רק על הציפורים ולא על בעלי חיים אחרים. יש המסבירים כי השגחה פרטית אינה אלא על בני אדם ולא על בעלי חיים אחרים, ומשכך, אדם המונה רחמי ה' על קן ציפור שולל השקפה זו, וקובע כי ישנם גם רחמים על בעלי חיים, ולכן משתקין אותו. 
וחד אמר מפני שעושה מידותיו של הקדוש ברוך הוא רחמים ואינן אלא גזרות.
והאמורא השני טוען כי אנו לא עוסקים בטעמי המצוות, אלא אנו מקיימים את המצוות כ''גזירת המלך'' ללא תלות בטעם זה או אחר. נצטט את לשונו היפה של רש''י על המילה ''מידותיו'':
- מצותיו. והוא לא לרחמים עשה, אלא להטיל על ישראל חקי גזרותיו. להודיע שהם עבדיו, ושומרי מצותיו, וגזרות חוקותיו, אף בדברים שיש לשטן ולעכו"ם להשיב עליהם ולומר: מה צורך במצוה זו. 
קיום המצוות לא תלויה בטעם כזה או אחר אלא פשוט מכוח ''חוקי גזרותיו'' של הבורא. אנו עבדים, שומרי על כל המכלול: מצוות, גזירות וחוקים, גם כאלו שהשטן מנסים להניא אותנו ולומר כי אין שום סברה למצוות אלו. 
הרמב''ן שם שואל על הסבר שלו ושל הרמב''ם מן ההסבר של האמורא השני:
ואל תשיב עלי ממאמר החכמים: האומר על קן צפור יגיעו רחמיך 
ההסבר של האמורא השני סותר את הסבר הרמב''ן והרמב''ם שהרי הם אומרים שיש טעם וסיבה למצווה, ואילו האמורא השני סובר כי יש לעשותם כחוק ללא סיבה. עונה על כך הרמב''ן שם:
כי זו אחת משתי סברות, סברת מי שיראה כי אין טעם למצות אלא חפץ הבורא, ואנחנו מחזיקים בסברה השניה שיהיה בכל המצות טעם.
אומר הרמב''ן, אמנם נכון יש אמורא הסובר כך, אך אנחנו (רמב''ן והרמב''ם) סוברים כמו האמורא השני (מטיל קנאה במעשה בראשית) הסובר כי אמנם יש טעם למצוות. הרמב''ן מאריך שם מאוד ומציין בין היתר כי כל המצוות אינן באות אלא להחדיר בנו תכונות טובות ומידות טובות.   
 

מהו המסר

למדנו היום את שיטת הרמב''ן והרמב''ם כי מטרת המצוות להפוך אותנו לאנשים טובים יותר. 
זו גם מטרתנו ושאיפתנו בחינוך ילדינו. על ידי מעשים טובים, ע''י קריאה ולימוד מעשים של רבנים וצדיקים, להחדיר בלב הילדים תכונות ומידות טובות. דוגמא של ההורים לעשיית חסד, שיתוף הילדים בסיוע ועזרה לזולת, דיבורים טובים וראיית הטוב, כל זה יחדיו יחדיר ויטמיע בליבם תכונות טובות, ויביא גם אותם לחשיבה חיובית ועשיית מעשים טובים. 
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]