גרסאות הדף היומי מבית אתר "הכי גרסינן"
צוות אקדמי - עמותת פרידברג לכתבי יד יהודיים (FJMS)
 

כשבעל "קרבן נתנאל" השתמש ב"ש"ס על הקלף"

ברכות לד ע"א

עשהאל שמלצר

אמר רב הונא:
טעה בשלש ראשונות – חוזר לראש. באמצעיות – חוזר לאתה חונן. באחרונות – חוזר לעבודה.
ורב אסי אמר: אמצעיות – אין להן סדר.
מתיב רב ששת:
'מהיכן הוא חוזר? מתחלת הברכה שטעה זה'. תיובתא דרב הונא!
אמר לך רב הונא: אמצעיות – כלהו חדא ברכתא נינהו.

לפי רב הונא הטועה בברכות האמצעיות, כלומר בסדרת הברכות שבין חונן הדעת לשומע תפילה, צריך לחזור לחונן הדעת. ואילו רב אסי חולק וסובר שאין לאמצעיות סדר. רב ששת מקשה ממשנתנו: מי שמחליף את הש"ץ שטעה מחליפו מהמקום שטעה הש"ץ. לפי נוסח הגמרא הקושיה היא על רב הונא, שהרי לא צריך לחזור לחונן הדעת. הגמרא מתרצת בשם רב הונא, שמאחר שכל האמצעיות הם ברכה אחת כוונת המשנה היא שאכן מתחיל מחדש מ"אתה חונן".

רש"י מבאר את דברי רב אסי כך: "אין להן סדר – ואם דלג ברכה אחת ואחר כך נזכר בה, אומרה אף שלא במקומה". ובהמשך מבאר שהמשנה קשה על דברי רב אסי, שכן מדוע שליח הציבור החדש צריך לחזור למקום שבו טעה שליח הציבור הקודם, ימשיך מהיכן שהוא נמצא, וישלים אחר כך את הברכה שטעה בה – שכן אין לאמצעיות סדר. וזה לשון רש"י: "מתחלת הברכה שטעה זה – וממילא משתמע דגומר ממנה והלאה, אלמא על סדרה צריך לחזור ולאומרה".

נראה שרש"י מבין שהקושיה היא על רב אסי. אך לפנינו בגמרא נאמר "תיובתא דרב הונא" ולא "תיובתא דרב אסי"!

חדי העין ישימו לב שבשני מקומות על דפוס וילנה יש אותה הערת נוסח. בהערה מכוכבת על הגמרא, והערת "גיליון הש"ס" של ר' עקיבא איגר.

וזה לשון ר' עקיבא איגר: "רש"י ד"ה מתחלת הברכה וכו' וממילא וכו' עיין בקרבן נתנאל שמצא גירסא בקלף: תיובתא דרב אסי, לימא תהוי תיובתא דר"ה, אמר לך ר"ה".

ואכן כך נאמר בסוף ספר קרבן נתנאל: "בברכות דף ל"ד ע"א ברש"י... ופירוש זה תמוה דאם כן הוי תיובתא דרב אסי, והתלמודא קאמר תיובתא דרב הונא! וראיתי שהרבה לומדים נשתבשו בזה להשוות פירוש רש"י עם פרכת הש"ס. וראיתי בש"ס על הקלף בפערשי הגירסא: תיובתא דרב אסי. לימא תהוי תיובתא דרב הונא, אמר לך רב הונא. וגירסא זו היה לפני רש"י, ודבר פלא הוא".

באופן מופלא, אותו "ש"ס על הקלף" שפתר את קושיית הקרבן נתנאל נמצא לפנינו, כתב היד מ-Pfersee (שליד אגוסבורג בדרום גרמניה) הוא כתב יד מינכן, הספרייה הבווארית cod. hebr. 95 שנמצא גם לפנינו – כתב היד היחיד המכיל את כל התלמוד הבבלי – שאותו ראה גם החיד"א באותה עיירה, וכתב עליו בכמה מחיבוריו.

בפנים של כתב יד מינכן כתוב כך: "לרב אסי ניחא ולרב הונא תיובתא דרב אסי תיובתא, ולרב הונא קשיא, לימ' תהוי תיובתא דרב הונא".

נוסח זה בלתי אפשרי, שכן הוא מצד אחד כתוב שלרב אסי ניחא ומייד לאחר מכן כתוב לרב אסי תיובתא.

ואכן הגיליון נחלץ לעזרתנו ומבאר את הפנים: אכן התערבבו שתי גרסאות שונות בפנים כתב היד. בגרסה אחת לרב אסי ניחא וקשה לרב הונא, ובגרסה השניה רב אסי נדחה ורק קשה על רב הונא.

וזה לשון הגיליון:

"לר'ש'י': תיובתא דרב אסי תיובתא, לימא תיהוי תיובתיה דרב הונא, אמ' לך רב הונא אמצעיות כלהי כו'.
ור"ח ורב אלפס והגאונים ותוספות גרסי: בשלמא לרב אסי ניחא אלא לרב הונא קשיא, אמ' לך רב הונא".

על תולדותיו של כתב יד מינכן ראו גם כאן.


לגרסאות נוספות היכנסו לאתר הכי גרסינן בפורטל fjms.org.