איזו ברכת המזון היא מן התורה?
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
ברכות לה ע"א
החיוב לברך ברכת המזון כתוב בתורה סמוך לפסוק המפרט את שבעת המינים. לפי זה סוברים הרבה ראשונים וגאונים שאדם שאכל ושבע פירות משבעת המינים חייב לברך מן התורה את ברכת מעין שלש. לעומת זאת מדברי הרמב"ם המובאים ב"הלכה ברורה" ניתן לראות שהוא סבור שהברכה היחידה שהיא מן התורה היא ברכת המזון לאחר אכילת לחם. כל שאר הברכות הן מדרבנן.
החשיבות של מקור הברכה, אם היא מן התורה או מדרבנן, היא במצב של ספק. לכן פוסקים הרמב"ם והשולחן ערוך: "כל הברכות אם נסתפק אם בירך אם לאו – אינו מברך לא בתחילה ולא בסוף, חוץ מברכת המזון, מפני שהיא של תורה".
מכאן ניתן להבין שלפי הגדרת התורה אדם לא יכול להיות שבע ללא אכילת לחם, שהרי חיוב ברכת המזון מן התורה הוא על אכילה שיש בה שביעה, כמו שכתוב "ואכלת ושבעת וברכת...". אכילה של פירות אינה משביעה.
גם בלימוד התורה יש דברים שנמשלו ללחם ויש שנמשלו לפירות. ידיעת האסור והמותר וההלכות הקשורות לכל המצוות היא הלחם, וידיעת ענייני האגדה, המחשבה, הקבלה וההשקפה הם הפירות, כמו שכותב הרמב"ם (יסודי התורה ד,יג).
כשם שאין אפשרות, לפי הרמב"ם, לשבוע מאכילת פירות, כך לא יכול תלמיד חכם ללמוד רק ענייני מחשבה. ללא לימוד של פרטי ההלכות אפשר להתבשם קצת מדברי אגדה כמו מאכילת פירות, אך אין בזה כדי שביעה.
