מה מברכים על שניצל מצופה בפירורי לחם?

נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון

ברכות לו ע"ב

בגמרא נאמר הכלל: "כל שיש בו מחמשת המינין (מיני דגן) מברכין עליו בורא מיני מזונות". בתוספות (ד"ה כל) מובא מה שנפסק להלכה שאם קמח הדגן ניתן במאכל רק כדי להדביק אותו - אזי הוא טפל, ואין מברכים "מזונות", כי רק אם מטרת הקמח היא לתת טעם במאכל אז ברכתו היא בורא מיני מזונות, אף אם הקמח הוא מיעוט.

איך אפשר לקבוע האם מטרת הקמח היא לטעם או לדבק? האור שמח כתב שיש לבדוק מה היה קורה אילו היו מרבים בכמות הקמח: אילו כמות גדולה יותר של קמח לא הייתה מקלקלת את טעם התבשיל – זהו סימן שהקמח באותו תבשיל בא לתת טעם, ולכן ברכתו היא מזונות, לעומת זאת תבשיל שכמות גדולה יותר של קמח הייתה מקלקלת את טעמו – זהו סימן שהקמח שבו ניתן רק כדי להדביק את מרכיביו ולכן אין ברכתו מזונות.

על פי סברה זו כתב הגרי"ש אלישיב שעל שניצל מצופה בפירורי לחם אין לברך בורא מיני מזונות, משום שאילו היו מוסיפים בכמות הקמח היה הדבר משפיע לרעה על טעמו. מאידך, הוא כותב, יש סברה לומר שמכיוון שהציפוי של השניצל לא מעורב ביחד עם הבשר, אם אדם נהנה מאכילת כל אחד מהם בפני עצמו ושבע גם מהציפוי - ייתכן שיש לברך על כל אחד מהם בנפרד. מסופר על החתם סופר שלמד מסכת ברכות כאשר היה בן 6, ובכל מקום שמצא שיש ספק לגבי ברכה של מאכל מסוים שוב לא אכל אותו אלא אם כן בירך על דברים אחרים את הברכות השייכות לו, או בתוך סעודה של פת. כך גם מסיק הגרי"ש אלישיב זצ"ל לגבי שניצל, שירא שמים יברך שתי ברכות: בורא מיני מזונות על הציפוי ושהכל על הבשר. אכן, מעיקר הדין ברכתו "שהכל".