גרסאות הדף היומי מבית אתר "הכי גרסינן"
צוות אקדמי - עמותת פרידברג לכתבי יד יהודיים (FJMS)
 

חנינא בר פפא רמי - חילוף סדר ופשרו

ברכות לה ע"א-ע"ב

הלל גרשוני
 

(1) ר' לוי רמי (=הקשה בין פסוקים):
כתיב 'לה' הארץ ומלואה' וכתיב 'השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם'!
לא קשיא, כאן קודם ברכה, כאן לאחר ברכה.
(2) אמר ר' חנינא בר פפא: כל הנהנה מן העוה"ז בלא ברכה כאילו גוזל להקב"ה וכנסת ישראל...
(3) ר' חנינא בר פפא רמי: כתיב 'ולקחתי דגני בעתו' וגו' וכתיב: 'ואספת דגנך' וגו'!
לא קשיא: כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום, כאן בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום.
(4) תנו רבנן: 'ואספת דגנך'. מה תלמוד לומר? לפי שנאמר: 'לא ימוש ספר התורה הזה מפיך', יכול דברים ככתבן? תלמוד לומר: 'ואספת דגנך'...

זהו הסדר בדפוסים, בכתב יד אוקספורד ובקטע גניזה אחד. לעומת זאת בכתבי היד האחרים (פריס, מינכן, פירנצה ושני קטעי גניזה) מימרות 2-3 בסדר הפוך. לא זו בלבד, גם סדר הפסוקים במימרה 3 הפוך: קודם "ואספת דגנך" ואחר כך "ולקחתי דגני". סדר הפסוקים הפוך גם בקטע הגניזה הראשון הנ"ל.

בעל דקדוקי סופרים מעיר שנוסח כתבי יד אלה בסדר הפסוקים הגיוני יותר משני טעמים: ראשית, זהו סדר המקרא – קודם "ואספת דגנך" שבספר דברים ואחר כך "ולקחתי דגני" שבספר הושע. שנית, זהו גם הסדר בתירוץ – קודם בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מקום, ואחר כך בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום.

מה לגבי סדר המאמרים? בעבודתה "מסורות הנוסח של פרק כיצד מברכין" עסקה שקמה כספי בסוגייתנו וכתבה שסדר המאמרים בדפוס ובכתב יד אוקספורד הגיוני יותר מבחינה תוכנית:

"בתחילה מובאים כל המאמרים העוסקים ביחס בין הברכה ובין הנאתו של האדם מן העולם. המאמר האחרון העוסק בנושא הוא מאמרו של ר' חנינא בר פפא. מיד בסמוך אליו מובא מאמר נוסף שלו העוסק בסתירה בין 'ולקחתי דגני בעתו' (הושע ב,יא) ובין 'ואספת דגנך' (דברים יא,יד). מאמר זה כבר איננו עוסק בברכות הנהנין וביחס בינן ובין יכולתו של אדם ליהנות מן העולם. בעקבותיו, מובאת ברייתא העוסקת גם היא בפסוק 'ואספת דגנך' ובסתירה בינו ובין 'לא ימוש' (יהושע א,ח) ותירוציהם של ר' ישמעאל ורשב"י. סדר המאמרים הגיוני גם מחמת הקשרים הלשוניים ביניהם. הן במאמרו של רב יהודה בשם שמואל והן במאמרו הראשון של ר' חנינא בר פפא מובא הביטוי "כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה כאלו'. בנוסף, במאמרו השני של ר' חנינא ובברייתא הסמוכה לו מופיע המשפט 'בזמן שישראל / שאין ישראל עושין רצונו של מקום'".

לעומת זאת, כותבת כספי, בכתבי היד האחרים מאמרו של ר' חנינא בר פפא מוצמד למאמר דומה של ר' לוי ("ר' לוי רמי..."), כך שסגנונית הדברים מתיישבים. אך תוכנית יש בעיה, משום שנוצרת הפרדה בין המאמרים העוסקים בברכה והנאה מן העולם ובין המאמר והברייתא העוסקים בדברים יא,יד הקשורים זה לזה גם סגנונית (כל הנהנה/בזמן שישראל).

מהו הסדר המקורי יותר? נראה שכספי נוקטת את כלל "הקריאה הקשה", ומעדיפה את נוסח רוב כתבי היד, כשלדבריה ייתכן שנוסח הדפוס וכתב יד אוקספורד "תוקנו" כדי שמבחינה תוכנית לא תהיה הפרדה בין המאמרים.

ניתן גם להציע אפשרות אחרת, והיא שלפנינו שתי מסירות קדומות של הסוגיה, שכל אחת מהן הגיונית כשלעצמה, כאשר כבר בזמן בניית שלד הסוגיה לא היה מיקום הכרחי לסדר המימרות של ר' חנינא בר פפא, ומסרנים שונים יכלו למסור את הדברים בסדר שונה. מכיוון ששני הסדרים בעלי היגיון – האחד סגנוני, האחר תוכני – שתי הצורות יכלו להימסר זו לצד זו בשלשלת מסירה מקבילה. העוקבים אחרי דף הפייסבוק של גרסאות הדף היומי יזכרו אולי שאת שתי האפשרויות, מקור ועיבוד או שתי מסורות קדומות, העלינו בדיון על חילוף סדר בדף כג. איזו אפשרות נראית נכונה יותר? נשאיר לקוראים להחליט.


לגרסאות נוספות היכנסו לאתר הכי גרסינן בפורטל fjms.org.