האם צריך לברך על מים בתוך הסעודה?
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
ברכות מא ע"ב
ב"בירור הלכה" מובאת מחלוקת האם אדם שאוכל סעודה ובירך את ברכת "המוציא" צריך בנוסף לכך לברך גם על שתיית מים. יש אומרים שברכת המוציא לא פוטרת את המים ויש אומרים שכן. הרא"ש כותב שמי שרוצה לצאת מידי ספק ישב לפני סעודתו במקום הסעודה, לפני נטילת ידים, ויברך ברכת "שהכל" על המים על דעת לשתות גם בתוך הסעודה וכך יכול לברך על המים לפי כל הדעות.
במסכת חגיגה (יד,א) נמשל הלחם ללימוד התלמוד וההלכה ואילו המים נמשלו ללימוד האגדה המושכת את לבו של האדם כמים.
כשם שישנה מחלוקת האם שתיית מים טפלה לאכילת הלחם ולכן ברכת "המוציא" פוטרתה או שמא שתיית מים היא עניין שעומד בפני עצמו ומצריך ברכה לעצמו – כך ישנן שתי גישות ללימוד האגדה.
חכמי התלמוד הקדישו את עיקר זמנם ללימוד ההלכה אך כידוע יש בתלמוד גם הרבה דברי אגדה. היו שלמדו את דברי האגדה בתור לימוד משני, שכן עיקר לימוד התורה הוא הלימוד ההלכתי, כשם שלדעת פוסקים מסוימים שתיית המים היא טפלה לסעודה ואין צריך לברך עליהם ברכה בפני עצמה. אולם היו "בעלי אגדה" שהתמחו בלימוד דברי האגדה והמוסר, כמו שנזכר בדברי חז"ל בכמה מקומות, זהו בהתאם לשיטה שיש לברך על המים ברכה בפני עצמה גם אם שותים אותם בתוך הסעודה, כי לשיטה זו לימוד האגדה אינו נעשה כבדרך אגב, אלא זהו מקצוע בפני עצמו שאינו טפל ללימוד אחר.
