מהו הפתרון של הגרי"ש אלישיב לשתיית תה עם תמר?
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
ברכות מד ע"א
"כל שהוא עיקר ועמו טפילה – מברך על העיקר ופוטר את הטפילה".
מי שאוכל קודם את העיקר ולאחר מכן את הטפל – אינו צריך כלל לברך על הטפל, שכן הוא נפטר בברכת העיקר. אולם לפעמים אדם מכניס לפיו את הטפל עוד לפני שאוכל את העיקר, ובמצב כזה מובאת מחלוקת ב"בירור הלכה" איזו ברכה יש לברך על הטפל. מי שאוכל גודגדניות כדי למתק את השתיה, השתיה היא הדבר העיקרי, והגודגדניות באות רק כדי למתק אותה, לכן לדעת האור זרוע יש לברך על הגודגדניות ברכת "שהכל", שהרי הברכה היא בעצם על השתיה, שהיא העיקר, ולא על הפירות, שהם הדבר הטפל. לעומת זאת הבית יוסף סבור שיש לברך על הגודגדניות את ברכתם הרגילה. בגלל המחלוקת הזו כתב בעל המשנה ברורה שראוי להימנע מלאכול את הטפל לפני העיקר, כדי לא להיכנס לספק איזו ברכה יש לברך במצב זה.
אכן, הגרי"ש אלישיב זצ"ל אמר שמי ששותה תה, וכדי להמתיקו אוכל תמר, יש דרך שבה יוכל להכניס את התמר לפיו עוד לפני התה ולברך לפי כל הדעות: יטול בימינו את התמר, ויברך על התה "שהכל נהיה בדברו", ואז מיד קודם שישתה את התה יכניס את התמר לפיו בלי ללעוס אותו וכאשר התמר בפיו ישתה את התה. באופן זה הוא ממתיק את התה וגם מברך עליו "שהכל", וגם מקדים בזה את העיקר לטפל.
