גרסאות הדף היומי מבית אתר "הכי גרסינן"
צוות אקדמי - עמותת פרידברג לכתבי יד יהודיים (FJMS)
 

מדוע הלכה כמר זוטרא?

ברכות מה ע"ב

הלל גרשוני

גופא:
(א) אמר רב דימי בר יוסף אמר רב:
שלשה שאכלו כאחת ויצא אחד מהם לשוק – קוראין לו ומזמנין עליו.
(ב) אמר אביי: והוא דקרו ליה ועני.
(ג) אמר מר זוטרא: ולא אמרן אלא בשלשה, אבל בעשרה עד דנייתי.
(ד) מתקיף לה רב אשי: אדרבה איפכא מסתברא, תשעה נראין כעשרה, שנים אין נראין כשלשה!
(ה) והלכתא כמר זוטרא. מאי טעמא, כיון דבעי לאדכורי שם שמים, בציר מעשרה לאו אורח ארעא.

רבים חילופי הנוסח בסוגיה הזאת, ולא נעמוד על כולם. בחלק א, המילה "כאחת" אינה בכתבי היד, וכן הוא לאורך כל הדף בגמרא: "שנים שאכלו", "שלושה שאכלו", בלי "כאחת". דפוסי הגמרא הוגהו מן הסתם על פי הנוסח במשנה בראש הפרק ("שלושה שאכלו כאחת"), אך תלמוד לחוד ומשנה לחוד.

בחלק ג, ברוב כתבי היד הנוסח ארוך יותר וכולל את הטעם של הזכרת שם שמים. כך לדוגמה קטע גניזה מאוקספורד הנוסח הוא: "ולא אמרן אילא שלשה דליכא שום שמים אבל עשרה דאיכא שום שמים לא", וכעין זה בארבעת כתבי היד השלמים. עם זאת יש גם קטע גניזה (מקמברידג') עם נוסח קצר: "[..]א אמרן אלא בתלתא, אבל בעשרה בענן עד דניתי לגביהו". הרי לנו שלנוסח הדפוס הקצר יש בסיס בכתבי היד, ואפשר שזהו חילוף קדום החוזר לזמן שבו ניתן היה להרצות את התלמוד ב"לשון קצרה" או ב"לשון מרווחת" כדברי הגאונים.

בחלק ה יש חילופי נרחבים. כתב יד מינכן גורס סתם "והילכתא כמר זוטרא". כתב יד אוקספורד, פריס וקטע הגניזה מקמברידג' גורסים: "ואף על גב דמותיב רב אשי, אפילו הכי הלכתא כמר זוטרא". הטעם הניתן בדפוסים, "כיון דבעי לאדכורי שם שמים בצי מעשרה לאו אורח ארעא" אינו מתועד בכתבי היד. בכתב יד מינכן כאמור הוא חסר, וכתבי היד האחרים כוללים טעם אחר מזה שבדפוס: "דכתיב: וירוממוהו בקהל עם" גורסים כתבי יד פריס ואוקספורד וקטע הגניזה מאוקספורד (וכפי שמעיר דקדוקי סופרים היא הגרסה גם בראב"ן ובפסקי הרי"ד), ואילו כתב יד פירנצה וקטע הגניזה מקמברידג' גורסים: "דכתיב: במקהלות ברכו אלהים". מה הסיבה לחילופים בין הפסוקים? כיצד הגיע נוסח הדפוס ומה מקורו? הרי זו חידה המחכה לפתרון.


לגרסאות נוספות היכנסו לאתר הכי גרסינן בפורטל fjms.org.