לעשותם בשמחה ובהקדם האפשרי / רפי זברגר

ברכות נב ע''א
  

הקדמה

למדנו אתמול על המחלוקת הראשונה בין בית שמאי לבית הלל (מתוך תשע מחלוקות). בית שמאי מקדימים את קידוש היום לברכת היין, ובית הלל מקדימים את ברכת היין לקידוש היום. במאמר הקודם התמקדנו בדעת בית הלל, ובפסיקת ההלכה כמותם. היום נעסוק בדיון הגמרא בדברי בית שמאי. 
וסברי בית שמאי דברכת היום עדיפא, והתניא: הנכנס לביתו במוצאי שבת - מברך על היין, ועל המאור, ועל הבשמים, ואחר כך אומר הבדלה. ואם אין לו אלא כוס אחד - מניחו לאחר המזון ומשלשלן כולן לאחריו.
שואלת הגמרא: בית שמאי סוברים כי יש להקדים קידוש היום לברכת היין, הרי שבצאת השבת ''קידוש הזמן'' היא ההבדלה. ומדוע, שואלת הגמרא, מקדימה הברייתא את ברכת היין להבדלה. ואיך בית שמאי יסתדרו עם ברייתא זו? 
 

הנושא

הגמרא מנסה בתחילה לומר כי הברייתא הולכת לשיטת בית הלל, אך דוחה אפשרות זו.
כמו כן, מנסה הגמרא שוב להעמיד את הברייתא, לשיטת בית הלל, אך לפי רבי יוסי. גם אוקימתא זו נדחית. ומסיקה הגמרא כי הברייתא היא לשיטת בית שמאי אליבא דרבי יהודה, אם כן חוזרת השאלה אשר למדנו בהקדמה. 
ומכל מקום קשיא. קא סברי בית שמאי: שאני עיולי יומא מאפוקי יומא. עיולי יומא - כמה דמקדמינן ליה עדיף. אפוקי יומא - כמה דמאחרינן ליה עדיף, כי היכי דלא להוי עלן כמשוי.
הנחת היסוד של קושיית הגמרא כי לקידוש היום (בליל שבת) ולהבדלה ישנה אותה התייחסות, ואם הקדמנו קידוש היום לברכת יין בקידוש, שומה עלינו להקדים הבדלה לברכת היין בהבדלה. 
עונה הגמרא וחולקת על הנחת יסוד זו. את קידוש היום אנו מבקשים להקדים כמה שאפשר, כדי לקבל את השבת מוקדם ככל הניתן. לכן אומרים בית שמאי כי יש להקדים קידוש היום לברכת היין בקידוש. לעומת זאת, הבדלה המסיימת את השבת אנו דווקא מעדיפים לאחר, מאותה סיבה עקרונית – כדי להוסיף לשבת כמה שיותר, וכדי שהשבת לא תיראה עלינו ועל אחרים הרואים אותנו כמשוי, שאנו מבקשים להיפטר ממנה כמה שיותר מהר. אי לכך, פוסקים בית שמאי כי יש להקדים ברכת היין לברכת ההבדלה. 
 

מהו המסר

אנו מכירים ממספר הלכות את המושג ''נראה עליו כמשוי''. למשל, בהלכות תפילה, אין לצאת במהירות או בריצה מבית הכנסת, כדי שלא תיראה התפילה והשהייה בבית הכנסת כמשוי, אלא ישתדל לצאת בנחת מבית הכנסת. כמו כן למדנו היום כי ''ישנה מגמה'' להרחיק את יציאת השבת, כדי שהשבת לא תיראה עלינו, ועל אחרים המסתכלים עלינו כ''דבר כבד'' ומעמסה שאנו מבקשים לרדת ממנה במהירות. לכן הסברנו בברייתא, כי גם לפי בית שמאי, יש להקדים את ברכת היין להבדלה, כדי שאמנם נרחיק אצת ההבדלה ויציאת השבת כמה שאפשר. 
לעומת זאת בכניסת השבת, אנו מבקשים להרגיש כלפי עצמנו, וגם להראות לאחרים, כי אנו שמחים, מעוניינים ואף כוספים לקבל את שבת מלכתא, כמה שיותר מהר. לכן אנו מקדימים, לשיטת בית שמאי, את קידוש היום לברכת היין. 
שני עקרונות אלו ביחס לדבר טוב וחיובי: הקדמתו קבלתו כמה שניתן, ואיחור יציאתו כמתאפשר, נבקש ליישם לכל הדברים שאנו מייחסים להם חשיבות וערכיות, ונבקש לחוש כלפיהם תחושות אלו. 
לימוד תורה, תפילה ותפילה בציבור, שמירת שבת, עשיית מעשי חסד וגמילות חסדים – כולם מעשים שהיינו מבקשים להטמיע את החשיבות והרצינות כלפיהם, גם אצלנו וגם אצל בני משפחתנו, וכל היקרים לנו. שנשאף תמיד לקבלם ולעשותם בשמחה, וכמה שיותר מהר ומוקדם. כמו כן, נרצה לראות אותנו ואת בני משפחתנו מבקשים לדחות את סיום מעשים אלו, ומתקשים להיפרד מהדברים הטובים והיקרים הללו. 
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]