אורח טוב / רפי זברגר

ברכות נח ע"א
  

הקדמה

בסוף הדף הקודם למדנו כי על פסקו של רב המנונא כי אדם הרואה מקומות שונים בבבל חייב לברך חמש ברכות. בתחילת הדף שלנו למדנו על ברכה נוספת המובאת בשמו של רב המנונא:
הרואה אוכלוסי ישראל אומר: ברוך חכם הרזים, אוכלוסי עובדי כוכבים אומר (ירמיהו נ', י''ב): בּוֹשָׁה אִמְּכֶם מְאֹד חָפְרָה יוֹלַדְתְּכֶם, הִנֵּה אַחֲרִית גּוֹיִם מִדְבָּר צִיָּה וַעֲרָבָה.
אדם הרואה ציבור גדול מאוד של ישראל (מעל שש מאות אלף איש) מברך: ברוך חכם הרזים. ברכה המעידה כי הקדוש ברוך הוא ''יודע את שבליבו של כל אחד ואחד''. לעומת זאת, אם אדם רואה ציבור גדול של עובדי כוכבים ומזלות, אומר ומצטט פסוק מספר ירמיה. פסוק זה מדבר על גלותו של עם ישראל לבבל, עובדה הגורמת לבושה של ארץ ישראל (מכונה ''אמא'' ו'''יולדת''), וסופה של הארץ שתיהפך למקום שומם ומדבר (יש המסבירים את הפסוק על עם ישראל לעומת הגויים). במאמר זה נעסוק בברייתא המובאת בהמשך, המרחיבה ומוסיפה על הברכה שיש לברך על הרואה ''אוכלסי ישראל'', ודברי בן זומא הנוגעים בנושא.
 

הנושא

תנו רבנן: הרואה אוכלוסי ישראל אומר: ברוך חכם הרזים, שאין דעתם דומה זה לזה, ואין פרצופיהן דומים זה לזה.
הברייתא מסבירה את מהותה של הברכה: לכל אדם דעה משלו. מחשבה ייחודית ודרך משלו, והקדוש ברוך הוא מכיר ויודע את כל הדרכים והגוונים הללו, המתבטאים בפרצופם ובמראה פנים של כל אחד ואחד. 
בן זומא ראה אוכלוסא על גב מעלה בהר הבית, אמר: ברוך חכם הרזים, וברוך שברא כל אלו לשמשני.
הגמרא מספרת כי אמנם בן זומא היה מברך ברכה זו כאשר ראה את המוני בני ישראל עולים לירושלים, בעת שעמד על מדרגות הר הבית. הוא אף הוסיף ברכה המציינת כי הקדוש ברוך ברא את כל האנשים כדי ''לשמש'' אותו. ומיד מסבירה את כוונתו במילה ''לשמשני''. 
הוא היה אומר: כמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא פת לאכול. חרש, וזרע, וקצר, ועמר, ודש, וזרה, וברר, וטחן, והרקיד, ולש, ואפה, ואחר כך אכל. ואני - משכים ומוצא כל אלו מתוקנין לפני.
האדם הראשון היה מחויב לפעול ולעשות הרבה פעולות, הדורשות זמן ומאמץ ניכר, כדי להביא את התבואה שגדלה בשדה עד כדי אכילת פת. לעומת זאת, מספר בן זומא, כי היום "ניתן לרדת לסופר", לקנות את הלחם המוכן, ומיד לאכול ללא כל יגיעה ומאמץ. לחם זה נעשה על ידי שרשרת ארוכה של אנשים שעבדו ועמלו בדרך, ועל כך הוא מודה לקדוש ברוך הוא. 
וכמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא בגד ללבוש: גזז, ולבן, ונפץ, וטוה, וארג, ואחר כך מצא בגד ללבוש. ואני - משכים ומוצא כל אלו מתוקנים לפני.
ממשיך בן זומא, ומפרט את כל הפעולות שהיה על האדם הראשון לבצע כדי להגיע לידי בגד מוכן ללבישה, והוא יורד לחנות בגדים, בוחר בגד ומיד מוכן ללבישה. גם על כך מודה בן זומא לקדוש ברוך הוא. 
כל אומות שוקדות ובאות לפתח ביתי, ואני - משכים ומוצא כל אלו לפני.
מסיים בן זומא את מידת הכרת הטוב שלו, בכך שהוא מספר כי מרוב עושרו מגיעים אליו כל מיני סוחרים, אף מעמים וארצות שונות כדי לבצע עסקאות. לעומת זאת הם צריכים לחטט רגליהם ולחפש את מרכולתם בריחוק מקום מביתם. 
ממשיך בן זומא ומספר על אורחים מסוגים שונים: ''אורחים טובים'', כאלו אשר יודעים להכיר תודה וטובה למארחיהם, לעומת ''אורחים רעים'' אשר לא מכירים תודה לבעלי הבית אשר ארחו אותם. ומפרט:
הוא היה אומר: אורח טוב מהו אומר? כמה טרחות טרח בעל הבית בשבילי: כמה בשר הביא לפני, כמה יין הביא לפני, כמה גלוסקאות הביא לפני, וכל מה שטרח - לא טרח אלא בשבילי.
''אורח טוב'' יודע לפרגן לבעל הבית. מספר על כמויות הגדולות של האוכלים הטובים (בשר ולחם), והמשקים המשובחים (יין) שהיה על השולחן בעת האירוח, גם אם לא הכול הוגש לכבודו. וכן, מתייחס ומפרגן ''אורח טוב'' על ההשקעה והטרחה של המארח בעת האירוח. 
אבל אורח רע מהו אומר: מה טורח טרח בעל הבית זה: פת אחת אכלתי, חתיכה אחת אכלתי, כוס אחד שתיתי, כל טורח שטרח בעל הבית זה - לא טרח אלא בשביל אשתו ובניו.
"אורח רע", שקיבל אירוח דומה לזה שקיבל ''אורח טוב'' אינו יודע לפרגן. לא רק שאינו מפרגן, אלא אף מזלזל בכבוד המארח. קובע שהוא לא הכין עבורו מאומה, וכל הטרחה שטרח, וכל העמל אשר השקיע, אינם אלא עבור אשתו ומשפחתו, ולא עבורו. 
על אורח טוב מהו אומר (איוב ל''ו, כ''ד): זְכֹר כִּי תַשְׂגִּיא פָעֳלוֹ אֲשֶׁר שֹׁרְרוּ אֲנָשִׁים, על אורח רע כתיב (איוב ל''ז, כ''ד): לָכֵן יְרֵאוּהוּ אֲנָשִׁים לֹא יִרְאֶה כָּל חַכְמֵי לֵב.
הפסוקים באיוב מתארים את שני סוגי האנשים: ''אורח טוב'' מגדיל (תַשְׂגִּיא) פועלו של מארחו. מנסה בכל כוחו להראות את טוב ליבו, מפרש לטובה את כל המעשים שעשה לכבודו, כאשר כל מטרתו היא להחזיר טובה למארחו. לעומת זאת, ''אורח רע'' לא מבחין ורואה את כל הטוב שקיבל (לֹא יִרְאֶה), לא מפרגן ואף ''מקטין'' את מארחו, ומפרש את כל מה שנעשה לכבודו, כאילו נעשה לכבוד משפחת המארח. 
 

מהו המסר

כשם שיש להודות ולברך את הקדוש ברוך על כל טובה והנאה שאדם נהנה בעולמו, כך יש לברך, להודות ולשבח את החבר שעזר, סייע, השקיע ונתן מעצמו לאחר. כפיות טובה הינה מידה מגונה מעין כמוה. אדם מקבל טובות ומחזיר רעה. כל מבטו שלילית וכמובן לא מפרגנת. לעומתו, האדם המוקיר תודה וטובה לחבר, שעה וטרח עבורו, הוא האדם החיובי, הרואה טוב בעולם, ויודע להחזיר ולפרגן לאנשים אחרים, וכן לקדוש ברוך הוא על כל הטובה שנעשה עבורו. 
יהי חלקנו מן האנשים היודעים להכיר תודה לכולם. 
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]