הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

ביאור המושגים: "והאמר..." קושיה מאמורא על משנה

ברכות  נט ע"ב

על הגשמים כו'. ועל הגשמים הטוב והמטיב מברך? והאמר רבי אבהו, ואמרי לה במתניתא תנא: מאימתי מברכין על הגשמים - משיצא חתן לקראת כלה. מאי מברכין? אמר רב יהודה: מודים אנחנו לך על כל טפה וטפה שהורדת לנו, ורבי יוחנן מסיים בה הכי: אילו פינו מלא שירה כים וכו' אין אנו מספיקין להודות לך ה' אלהינו... עד תשתחוה, ברוך אתה ה' רוב ההודאות. 
רוב ההודאות ולא כל ההודאות? - אמר רבא: אימא האל ההודאות. אמר רב פפא: הלכך נימרינהו לתרוייהו רוב ההודאות והאל ההודאות, 
ואלא קשיא! - לא קשיא, הא - דשמע משמע, הא - דחזא מחזי. דשמע משמע - היינו בשורות טובות, ותנן: על בשורות טובות אומר ברוך הטוב והמטיב! – 

 1.
יש דיון ארוך בראשונים מהי הברכה סופית:

2.
רמב"ם הלכות ברכות פרק י הלכה ה :

ירדו גשמים רבים, אם יש לו * שדה מברך שהחיינו, ואם היתה שלו ושל אחרים מברך הטוב והמטיב,
ואם אין לו שדה מברך מודים אנחנו לך יי' אלהינו על כל טפה וטפה שהורדת לנו ואילו פינו מלא כו' עד הן הם יודו וישבחו ויברכו את שמך מלכנו ברוך אתה יי' אל רוב ההודאות והתשבחות.

בפשטות הרמב"ם פוסק כרב פפא "הלכך נימרינהו תרוייהו".

3.
אלא שיש להקשות, כיצד הגמרא מקשה על משנתנו [שמברכים על הגשמים ברכת "הטוב והמטיב"] מדברי רבי אבהו ורבי יהודה ורבי יוחנן [שמברכים על הגשמים "מודים..."]!

3.1
ואמנם כנראה שרבי אבהו הוא זה שאמר שדינו נאמר גם ב"תנא מתניתא", אבל בכל זאת מקובל לומר שברייתא מסוג "מתניתא תנא" איננה כל כך סמכותית, וכיצד מקשים על משנתנו!

4.
ולכן יש לומר: כנראה שדברי רבי אבהו ורב יהודה ורבי יוחנן היו ידועים כבר מתקופה קדומה, והיה ברור לגמרא שגם התנאים ידעו את דבריהם, ולכן הקשו על המשנה, כי ידעו בוודאות שאת המשנה יש להעמיד ["אוקימתא"] דווקא במקרה מאד ספציפי – כמו בהסבר הסופי בסוגייתנו.

5.
כעיקרון, בכל מקרה כזה של קושיה מאמורא על משנה ניתן להסביר בפשטות שהגמרא מתכוונת [להיפך] להקשות על האמורא, אבל זה דחוק, כי הגמרא היתה צריכה תחילה להביא את דברי האמורא [כמקובל] ואז להקשות ממשנתנו.