זמני הקריאה במגילה

ניתוח ספרותי של סוגיה / הרב שאול יותן וינגורט

מגילה ב ע"א-ע"ב

במשנה הפותחת את מסכת מגילה כתוב: מגילה נקראת באחד עשר, בשנים עשר, בשלשה עשר, בארבעה עשר, בחמשה עשר, לא פחות ולא יותר. סוגיית הגמרא על חלק זה במשנה (ב:א מגילה – ב:ב זכירה לעשיה), כוללת שלשה חלקים: החלק הראשון (ב:א מגילה – הוא דכתיב) הוא על הקריאה בימים י"א-י"ב וביום י"ג, החלק השני (אמר רבה – ב:ב דווקא) מביא שלוש שיטות החולקות על זמני הקריאה הנוספים במשנתנו, והחלק השלישי (כרכים – זכירה לעשיה) הוא על הקריאה ביום י"ד וביום ט"ו.

על פני הכתוב במגילת אסתר (ט, כ-כא): וַיִּכְתֹּב מָרְדֳּכַי אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּשְׁלַח סְפָרִים אֶל כָּל הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הַקְּרוֹבִים וְהָרְחוֹקִים. לְקַיֵּם עֲלֵיהֶם לִהְיוֹת עֹשִׂים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר וְאֵת יוֹם חֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה, מוסיפה המשנה שלשה תאריכים לקריאת המגילה לפני יום ארבעה עשר: י"א-י"ב-י"ג. לדברי המשנה, ביום י"ד קוראים בני העיירות במגילה, אך כרכים המוקפים חומה מימות יהושע בן נון קוראים ביום ט"ו, ואילו כפרים מקדימים את קריאת המגילה ל"יום הכניסה", יום שני או חמישי, שבו הם היו נכנסים לעיירות.

הגמרא בחלק הראשון מצביעה על חילוק בין י"א וי"ב לבין י"ג. יש מחלוקת אמוראים בשאלה מהו הרמז לכך שאפשר לקרוא בי"א וי"ב, לדברי רב שמן בר אבא בשם רבי יוחנן הרמז הוא מלשון הפסוק לְקַיֵּם אֶת יְמֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה בִּזְמַנֵּיהֶם – מכך שלא כתוב "זמן" ולא "זמנם" אלא "זמניהם", ולדברי רב שמואל בר נחמני הרמז הוא מלשון הפסוק כַּיָּמִים אֲשֶׁר נָחוּ בָהֶם הַיְּהוּדִים – לא כתוב "ימים" אלא "כימים". על יום י"ג, כולם מסכימים שלא צריך פסוק בשביל לקרוא בו את המגילה, וכפי שאומר רבי שמואל בר יצחק: שלשה עשר זמן קהילה לכל הוא, ולא צריך לרבות אותו.

בחלק השני של הסוגיה יש שלש שיטות החולקות על משנתנו:

(א) רבה בר בר חנה בשם רבי יוחנן אומר, שמשנתנו היא רק כשיטת רבי עקיבא, אבל לדברי חכמים כלל אין להקדים את הקריאה, וכולם צריכים לקרוא ביום י"ד.

(ב) רבי יהודה סובר, שבזמן הזה הואיל ומסתכלים בקריאת המגילה אין לקרוא בימים אחרים.

(ג) רב אשי מביא את שיטת רבי יוסי ברבי יהודה, שבמקומות שאין נכנסים בשני ובחמישי אין להקדים את הקריאה.

שלש שיטות אלו חולקות על המשנה, אך בהעמדת השיטות הללו ישנו חידוד של החידוש בזמני הקריאה שנזכרו במשנה. השיטה הראשונה מחדדת את העובדה, שהקדמת זמן הקריאה תלויה בדרשת הפסוק, אך מי שאיננו דורש את הפסוקים כך, איננו מקדים את קריאת המגילה. השיטה השניה מחדדת את העובדה, שלפי משנתנו גם כיום ניתן להקדים את קריאת המגילה. השיטה השלישית מחדדת את העובדה, שלפי משנתנו גם כאשר אין סיבה מיוחדת להקדמת הקריאה, קוראים את המגילה בכפרים עוד לפני ימי הפורים.

לדברי רבא בחלק השלישי של הסוגיה, החילוק בין הכרכים שקוראים בט"ו לבין העיירות שקוראות בי"ד, הוא מפני שכתוב במגילה (אסתר ט, יט) עַל כֵּן הַיְּהוּדִים הַפְּרָזִים הַיֹּשְׁבִים בְּעָרֵי הַפְּרָזוֹת עֹשִׂים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר, וכיוון שהפרזים בארבעה עשר – מוקפים בחמשה עשר. בנוסף, הגמרא דוחה אפשרות שהמוקפים בכלל לא יקראו, או שיקראו בשני הימים, או באחד משני הימים, או בי"ג. עוד מעירה הגמרא, שלכאורה פסוק זה מדבר על עשיית יום הפורים, והיכן מצינו שגם בקריאת המגילה יש חילוק בין פרזים למוקפים? ומשיבה הגמרא: בפסוק נאמר (ט, כח) וְהַיָּמִים הָאֵלֶּה נִזְכָּרִים וְנַעֲשִׂים, והוקשה זכירה לעשייה.

ויש להעיר גם על התקבולת בין תחילת הסוגיה לבין סופה. החלק הראשון והשלישי פותחים בשאלת המקור: "מנלן" או "מנא הני מילי". החלק הראשון מצביע על כך, שאנשי כנסת הגדולה רמזו גם את האפשרות להקדים את קריאת המגילה. החלק השלישי מצביע על כך, שזמן הפורים הוא יומיים, אך רק יום אחד הוא הזמן שבו עושים את המצוות: י"ד לפרזים, וט"ו למוקפים. שני החלקים מציעים זמנים חלופיים – "ואימא...". בחלק הראשון באו חמש שאלות "ואימא...", והציעו לקיים את קריאת המגילה בזמנים הרבה, י"ב-י"ג, ט"ז-י"ז. בחלק השלישי באו ארבע שאלות "ואימא...", והציעו לקיים את קריאת המגילה רק בי"ד לאנשי הפרזים ואילו מוקפים כלל לא יקראו, או שיקראו בי"ד ובט"ו, או שיקראו בי"ד או בט"ו, או שיקראו בי"ג. בחלק הראשון פשוט שאפשר לקרוא מגילה ביום י"ג, אך צריך לרבות בדרשה את הקריאה בימים י"א-י"ב. בחלק השלישי פשוט שאפשר לקרוא מגילה ביום י"ד, אך צריך לרבות בדרשה את הקריאה ביום ט"ו.


להזמנת שיעורים: [email protected]