תפעול חרון אף / רפי זברגר

ברכות נט ע"א
  

הקדמה

למדנו במשנה בתחילת הפרק:
על הזיקין, ועל הזועות, ועל הרעמים, ועל הרוחות, ועל הברקים אומר: ברוך שכחו וגבורתו מלא עולם.
היום נעסוק בפירוש זוועות והמשמעות שלו בעולם. 
 

הנושא

מאי זועות?
שואלת הגמרא: מהן זוועות?
אמר רב קטינא: גוהא.
רב קטינא עונה כי מדובר ברעידות אדמה. 
רב קטינא הוה קאזיל באורחא, כי מטא אפתחא דבי אובא טמיא גנח גוהא. אמר: מי ידע אובא טמיא האי גוהא מהו? רמא ליה קלא: קטינא קטינא אמאי לא ידענא? בשעה שהקב"ה זוכר את בניו ששרויים בצער בין אומות העולם, מוריד שתי דמעות לים הגדול, וקולו נשמע מסוף העולם ועד סופו - והיינו גוהא.
מספרת הגמרא כי בדרכו של רב קטינא עבר על יד ביתו של בעל אוב, ובדיוק באותו זמן אירעה רעידת אדמה. שאל רב קטינא בקול, האם מישהו יודע מקור וסיבת רעידת האדמה. השיב בעל האוב בקול רם, קרא לו ''קטינא קטינא'' ואמר: מדוע שלא אדע? והסביר כי רעידת אדמה נובעת מדמעות שכביכול הקדוש ברוך הוא מוריד בעקבות צער עם ישראל השרוי בגלות. 
אמר רב קטינא: אובא טמיא - כדיב הוא, ומיליה כדיבין. אי הכי - גוהא גוהא מיבעי ליה!
רב קטינא דחה מכל וכול את סברתו של בעל האוב, וטען שאם דבריו נכונים היו צריכים להיות שתי רעידות אדמה (לאור שתי הדמעות כביכול של הקדוש ברוך הוא). 
ולא היא - גוהא גוהא עביד, והאי דלא אודי ליה, כי היכי דלא ליטעי כולי עלמא אבתריה.
אומרת הגמרא כי דחייתו של רב קטינא הייתה רק "דחיה טקטית". באמת היו שתי רעידות אדמה, (כמו שאנו מכירים היום, שישנם ''רעידות אדמה משניות'' לאחר רעידת אדמה גדולה) אלא שרב קטינא ביקש "לא לתת גושפנקא'' לבעל האוב ע''י רב חשוב בישראל, כדי שלא ילכו לשאול בבעל אוב האסור מן התורה. 
ממשיכה הגמרא ומביאה עוד ארבעה הסברים לתופעת רעידות אדמה:
ורב קטינא דידיה אמר: סופק כפיו, שנאמר (יחזקאל כ''א, כ''ב): וְגַם אֲנִי אַכֶּה כַפִּי אֶל כַּפִּי וַהֲנִחֹתִי חֲמָתִי אֲנִי ה' דִּבַּרְתִּי.
רב קטינא מסביר את התופעה שכביכול הקדוש ברוך הוא מכה כף אל כף, ובכך הוא כביכול ''משקיט את הכעס והחימה'' (מצודת ציון).
רבי נתן אומר: אנחה מתאנח, שנאמר (יחזקאל ה', י''ג): וְכָלָה אַפִּי וַהֲנִחוֹתִי חֲמָתִי בָּם וְהִנֶּחָמְתִּי וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' דִּבַּרְתִּי בְּקִנְאָתִי בְּכַלּוֹתִי חֲמָתִי בָּם
רבי נתן לומד מפסוק קודם בספר יחזקאל, שם גם מופיע הביטוי וַהֲנִחוֹתִי חֲמָתִי כמו בפסוק של רב קטינא, ומכאן לומד רבי נתן כי הקדוש ברוך הוא כביכול נאנח, ובכך משלים את כעסו (חמתו) ומניחו (מצודת דוד) 
ורבנן אמרי: בועט ברקיע, שנאמר (ירמיהו כ''ה , ל'): וְאַתָּה תִּנָּבֵא אֲלֵיהֶם אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם ה' מִמָּרוֹם יִשְׁאָג וּמִמְּעוֹן קָדְשׁוֹ יִתֵּן קוֹלוֹ שָׁאֹג יִשְׁאַג עַל נָוֵהוּ הֵידָד כְּדֹרְכִים יַעֲנֶה אֶל כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ.
חכמים מייחסים את רעידת אדמה ל''קריאת הידד על מנת לחזק ולזרז", כפי שצועקין עושי מלאכה כבדה בקול רם לזרז זה את זה להתחזק, ודורכי גתות רגילין בה (רש''י)
רב אחא בר יעקב אמר: דוחק את רגליו תחת כסא הכבוד, שנאמר (ישעיהו ס''ו, א'): כֹּה אָמַר ה' הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי אֵי זֶה בַיִת אֲשֶׁר תִּבְנוּ לִי וְאֵי זֶה מָקוֹם מְנוּחָתִי
לפי רב אחא, רעידת אדמה הינה כביכול ''דחיפת'' רגלי הקדוש ברוך הוא לכיוון הארץ המשמשת "הדום לרגליו", וכל זה במשמעות כי אינו ''זקוק'' לעבודת בית המקדש אשר איננה מגיעה מתוך אמונה תמימה בה'.
 

מהו המסר

מסר ראשון נלמד מדרכו וייחסו של רב קטינא לבעל האוב. למרות שהוא לא חולק עליו במלוא מובן המילה, הוא דוחה את סברתו בטענות שונות, ורק כדי שאנשים אחרים לא ילמדו להתייחס בכבוד לדבריו ומעלליו של בעל האוב. כלומר, לפעמים אנו עושים דברים, לא מפני אמונה שלמה בדרך זו, לא מפני שאנו חושבים כי זו האמת לאמיתה, אלא אך ורק כדי שלא יגיעו אנשים אחרים השומעים את דברינו, למסקנות לא נכונות. 
המסר השני נלמד מתוך ארבעת המשמעויות שנתנו חכמים לרעידת אדמה. ללא ספק, זוהי תופעה מאוד מאוד ''חזקה ועוצמתית" ומעוררת התפעמות גדולה. תופעה הגורמת בדרך כלל להרס רב, לאובדן גדול בנפש וברכוש, ו''משאירה חותם'' לטווח ארוך. חכמים מנסים לרדת לשורש התופעה, ולנסות ולהבין ''מה גרם לקדוש ברוך הוא'' להביא לכך.
מתוך פירושי החכמים ננסה להגיע לתובנות ולמסרים בדרכי התמודדות עם מצבים לא קלים: 
רב קטינא מדבר על ''השקטת הכעס והחימה''. יש כעס, יש חרון אף וצריך ''להשקיט'' אותו. לפעמים ''השקט והשלווה מגיע אחרי רעש גדול. יש ''לתת בראש'', ועל ידי כך מוציאים את הכעסים ומביאים לידי מנוחה. 
רבי נתן מדבר על השלב שלאחר הכעס. אנחה הבאה מתוך הכעס. גם היא עוצמתית ויכולה להכות גלים. שלב זה הוא חשוב ומביא ''להוצאת האוויר'' ורגיעה מתוך המתח הגדול אשר שרר בעת ביטויי הכעס הקודמים. 
חכמים מדברים על רעשים הנובעים מתוך קולות המנסים לחזק ולעודד. לפעמים אנו "מרימים את הקול" מתוך כוונה טובה להציג נכוחה את הדברים, לנסות לחזק ולעודד את הסובבים אותנו, ולפעמים גם את עצמינו. 
רב אחא מדבר על רעשים הבאים כדי לדחות תופעות לא טובות, ולדחוק הצידה התנהגויות לא נאותות. 
למדנו מספר ''טכניקות לתפעול חרון אף": כעס יש "להשקיט", מותר ואף רצוי להיאנח בכל גדול. לפעמים, צעקות והרמת הקול דווקא מחזקים ומעודדים, ולפעמים דוחקים ומרחיקים את הרע מאיתנו. 
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]