מדוע לא הספידו את יעקב אבינו במצרים?
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
ברכות סב ע"א
בגמרא מסופר על ספדן שהספיד אדם מסוים ואמר עליו שהיה צנוע באורחותיו. רב נחמן מחה בו ושאל: האם אתה נכנסת איתו לבית הכסא וראית שהוא צנוע? ומבואר שרב נחמן לא רצה לשמוע דברים שאינם אמיתיים בהספד, משום שדברים כאלו פוגעים במת ובספדנים ובכל הנוכחים.
עם זאת לפי פסק השולחן ערוך המובא ב"הלכה ברורה" מותר להוסיף קצת על שבחי המת. ב"בירור הלכה" מובא הסברו של הט"ז להיתר זה, משום שמן הסתם כל מי שעושה מצווה כגון צדקה וכדומה בשיעור מסוים, אילו היה צורך בכך היה מוסיף קצת על מה שעשה, ולכן נחשב לו כאילו עשה זאת.
על פי זה כותב המשך חכמה (דברים לד,ח) שרק לאנשים המכירים את האדם במשך כל ימי חייו ראוי להספידו, כי אם לא כן יש חשש שהמספיד יגזים בדבריו. על פי זה הוא מסביר מדוע לאחר מותו של יעקב אבינו נאמר במצרים שבכו, "ויבכו אותו מצרַים" (בראשית נ,ג) ואילו לאחר שהביאו אותו לקבורה בארץ ישראל כתוב (שם פסוק י): "ויספדו שם מספד גדול וכבד מאוד". מדוע לא הספידו אותו עוד במצרים? התשובה היא שמכיוון שהמצרים הכירו אותו רק בשבע עשרה שנותיו האחרונות לא היה ראוי להם להספידו, אולם בארץ ישראל, שבה היו אנשים שהכירו אותו מנעוריו – הם יכלו להספידו כראוי ללא חשש שיגזימו בדבריהם.
