גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף ר"ג, מדור "עלי הדף"
מסכת ברכות
דף נה ע"א
איפה עמדו כלי המשכן מכ"ה כסלו עד לר"ח ניסן שבו הוקם המשכן?
אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן, בצלאל על שם חכמתו נקרא, בשעה שאמר לו הקב"ה למשה, לך אמור לו לבצלאל עשה לי משכן ארון וכלים, הלך משה והפך ואמר לו עשה ארון וכלים ומשכן, אמר לו, משה רבינו מנהגו של עולם אדם בונה בית ואחר כך מכניס לתוכו כלים, ואתה אומר עשה לי ארון וכלים ומשכן, כלים שאני עושה להיכן אכניסם, שמא כך אמר לך הקב"ה עשה משכן ארון וכלים, אמר לו שמא בצל אל היית וידעת (נה, א).
ידועים דברי הטור בהל' חנוכה (או"ח סי' תרפד): "וקורין בפרשת נשא בנשיאים ג' בכל יום, ומפרש בפסיקתא משום שנשלם מלאכת המשכן בכ"ה בכסלו". וכבר תמהו המפרשים, לפי דברי הגמרא שלפנינו, אם כן איפה הכניסו את הכלים במשך כל הזמן מכ"ה כסלו עד יום א' בניסן, שאז נאמר לו (שמות מ, ב) "באחד לחדש הראשון תקים את משכן העדות".
הגה"ק ה'חתם סופר' זצ"ל (בתשו' או"ח סי' קפח) מביא קושיא זו בשם רבו הגה"ק רבי נתן אדלר זצ"ל, שאף יישב "דקודם שנמשחו לא היה קפידא היכן יכניסם באיזה אהל שירצה [משום שעדיין לא נתקדשו], אך כיון דמסתמא כסדר עשייתם כך היתה הקפידה על סדר משיחתם, ואם כן אחר שנמשח הארון קודם למשכן היכן יכניסו, וההמשחה היתה בתחילת ימי מילואים, ולא קשה מידי. ודפח"ח" (מובא גם ב'תורת משה' להחת"ס פר' פקודי עה"פ באחד לחודש הראשון תקים).
גם החת"ס עצמו העלה יישובים על קושיית רבו וחידש נפלאות, והא דבריו ב'חתם סופר' עה"ת (פר' פקודי בריש הפרשה), במעט תוספת ביאור (בסוגריים): "'אלה פקודי המשכן משכן העדת אשר פקד על פי משה עבדת הלוים ביד איתמר בן אהרן הכהן' (שמות לח, כא), ולא הוזכר עבודת בני קהת שביד אלעזר (וכבר העיר כן הרמב"ן: "כי המשכן וכליו שהוא הבית והחצר וכל הנעשה להם פקודי עבודת הלוים שפקדם משה ביד איתמר, ואין כלי הקדש הארון והשולחן והמנורה והמזבחות בכלל המשכן כי הם ביד אלעזר"), ובכל הפרשה לא הוזכר שנעשה מהזהב כי אם קיצץ פתילים, [כמו שנאמר בהמשך הפרשה (שם לט, ג): "וירקעו את פחי הזהב וקצץ פתילם לעשות בתוך התכלת ובתוך הארגמן" וגו'], ולא הוזכרו כלי הקדש ארון שולחן ומנורה (כלומר, שלא נזכר בפרשה זו חלק תרומת הזהב שנועדה לשאר כלי הקודש הנזכרים), וגם אי אפשר לעשות מעשרים ותשע ככר זהב (-סכום הזהב הנזכר בפרשת פקודי) את כל הנ"ל, כפרת עביו טפח ואמתים וחצי ארכה ואמה וחצי רחבה של זהב, וב' כרובים בגובה עם כנפים של זהב, ובמס' שקלים (פ"ו ה"ג) איתא אלף ככרי זהב הכניס לכור עד שהוציא ככר אחד זהב טהור למנורה, ואם כן נראה באמת כשבאו הגזברים ואמרו 'מרבים העם להביא', לא שהיה זהב בעין די, אלא שהביאו כל כך נדבות משארי דברים עד שהיו בשיווים די להחליף בשל זה מסת די העבודה, ואמנם, שוב נעשה בו ניסים, ונעשה כלי קודש אלו מדבר מועט מאפס ואין, ורוח ה' נוססה בהם, ועל כן היו כלו רוחניות ונשא בכתף, ונשא נושאיו ומקום ארון אינו מן המדה (עי' ר"ה כא, א), כי הרוחניות אינו תופס מקום, ושוב כשלא הוצרכו להחליף לקנות זהב שוב ממילא 'והמלאכה היתה דים והותר' - נתותר ממילא".
וממשיך החת"ס בדבריו הקדושים: "ובזה יתישב מה שאמר בצלאל 'להיכן אכניסם', והקשה מורי הגאון החסיד שבכהונה מהו' נתן אדליר זצ"ל, אכתי מיום כ"ה כסלו שנגמרה מלאכת המשכן עד ר"ח ניסן היכן הכניסם, והא אתי שפיר, דאחר שעשה משכן תחלה, וכילה הזהב הגשמי במשכן שאינו קדוש כל כך, שוב נעשו הכלים האלו מאליהם ברוחניות של מעלה, לא היו צריכים מקום להתקומם, ואין לשאול 'היכן אכניסם', כי כל מקום מקומם הוא, כי המה אינם מתקוממים במקום, והבן זה. ועל כן אמר בצלאל למשה רבע"ה אם אעשה כלים תחלה, ואז עדיין זהב הגשמי קיים, ואעשה אותם מזהב הגשמי, וצריכים מקום ואיה אכניסם, אבל כשעשה משכן תחלה וכילה הזהב, ונעשה הכלים מהרוחנית, לא היה צריך מקום להכניסם, כי כל מקום מוגש לשמם".
בפנקסו של הג"ר פישל סופר זצ"ל מובא יישוב נוסף בקושיא זו בשם רבו החת"ס זצ"ל (נדפס ב'דרשות חת"ס' שעא, ג בהגהות שער יוסף), דהנה אחרי הקמת המשכן נאמר (שם מ, לה): "ולא יכל משה לבוא אל אהל מועד כי שכן עליו הענן וכבוד ה' מלא את המשכן" - "ופירשו בו בעלי אמת, דהיינו, מיד שהוקם המשכן וירדה שכינה מאהלו של משה למשכן, על ידי זה לא יוכל משה - מצד קדושה גדולה שיש עליו 'לבוא אל אהלו' - שהיה לו עד עכשיו, 'כי שכן עליו הענן', דהיינו, שלא נשאר על אהלו כי אם הענן, 'וכבוד ה' מלא' - את הבית זה 'משכן', ולכך לא היה אהלו של משה מספיק לקדושתו של משה".
וממשיך וכותב: "ואמר אמו"ר נ"י, על פי זה אפשר לתרץ מה שהקשה מורו רבו ר' נתן אדלער זצ"ל, הלא כל הכלים והמשכן נגמרים ועומדים בכ"ה כסלו, עד שנתן הקב"ה רשות להקים המשכן, ובאיזה מקום היו עומדים עד זמן ההוא, ועל כרחך צ"ל שלא נמשחו מיד, והיו יכולין לעמוד בכל מקום שהוא, ואם כן קשה מה אמר בצלאל למשה 'כלים שאני עושה להיכן אכניסם', ומה היה סברתו של משה, שלא היה קשה לו קושיא זו של בצלאל, אך לפי הנ"ל אפשר לומר, שעמדו עד זמן הקמת המשכן באהלו של משה - אפילו לאחר משיחה, כי קודם הקמת המשכן אוהלו של משה היה ג"כ במדרגת קדושת המשכן, אך בצלאל היה סבור שמיד שיגמור הכלים, כמו ארון וכפורת וכרובים תסתלק השכינה מאהלו של משה, ותשרה על מקום ארון וכפורת, ולא יוכלו לעמוד אחרי כן באהלו של משה, שאז ימעט הקדושה מאהלו, לכך שאל 'להיכן אכניסם', ולכך השיבו משה 'שמא בצל אל היית', שידעת שהשכינה תפרוש מיד מאהלי ותשרה על הכלים, אבל באמת שהקב"ה צוה לאחר זמן הקמת המשכן, ושרתה השכינה עד זמן הקמתו באוהלו של משה, והיו הכלים עומדים באוהלו של משה, וק"ל". [לישובים נוספים עי' חת"ס עה"ת פר' תרומה (בפסוק ועשו ארון), וכעי"ז ב'מרומי שדה' (בסוגיין) וב'העמק דבר' (שמות לו, יג); חידושי הצל"ח וחידושי ר' יונתן ו'פני יהושע' (בסוגייתנו); 'יערות דבש' (ח"א דרוש ב); 'כתנות אור' (פר' פקודי); 'כלי חמדה' (פר' פקודי); שו"ת 'ציץ אליעזר' (חי"ד סי' סב ובמילואים שם); קובץ 'וועד החכמים' (סי' רצג) בשם הגאון ר' מאיר אריק זצ"ל].
