גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף ר"ד, מדור "עלי הדף"
מסכת ברכות
דף סא ע"ב
מצות מסירת הנפש על קידוש השם כיצד - והאם יש להדר אחר מצוה זו ולברך עליה
בשעה שהוציאו את רבי עקיבא להריגה זמן קריאת שמע היה וכו' ... אמר להם [לתלמידיו], כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה: "בכל נפשך" - אפילו נוטל את נשמתך, אמרתי מתי יבא לידי ואקיימנו ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו. היה מאריך ב"אחד" עד שיצתה נשמתו ב"אחד" וכו' (סא, ב).
ראוי להביא את דבריו המאלפים של השל"ה הק' בגדרי מסירת נפש, וזו לשון קדשו (הגהות לעשרה הלולים): "וענין מסירת הנפש הוא כך, יהרהר בצער המיתות האכזריות, ויעשה מוסכם לסבול הצער הגדול שבעולם, ויעשה לעצמו טבע, כי כן ההרגל הוא טבע, רצוני לומר - יחשוב כאלו האש שורף אותו וכואב לו והוא מתגבר וסובל, ככה יחשוב בכל יום, יהרהר כאלו הרגיש צער האש או סקילה ומתגבר בשביל קדושת שמו. ואפשר שזה רמז רבי עקיבא במה שאמר: 'כל ימי הייתי מצטער על זה ועכשיו שבא לידי לא אקיימנה', כלומר, כל ימי הייתי עושה הרגל לטבעי על זה כאלו הייתי סובל הצער וכדי להגביר עליו, ואיך לא אקיימנו עתה, כי נעשה טבעי אצלי" וכו'
וממשיך לבאר: "ומה שאמר רבי עקיבא: 'מתי יבא לידי ואקיימנו', הראה לנו במליצת לשונו דין אחד מענין מסירת נפש, והוא זה, שלא יחשוב אדם מאחר שהוא כן מצוה רבה מצות קידוש השם, אהדר אחר מצוה זה כדרך שמהדרין אחר כל מצוות, ואביא את עצמי לידי כך, דהיינו, למשל כשרואה צלמי עכו"ם ירוק עליהם וכיוצא בהן בזיון, כדי שיתפסוהו וישרפוהו, או אם יוכל להמלט, יאמר לא אמלט - כדי לקדש השם, העושה כן הוא מתחייב בנפשו, רק המצוה היא אם בעל כרחו בא עליו דבר זה, אז יקדש את השם יהרג ואל יעבור. וזהו שדייק ר' עקיבא: 'מתי יבא לידי', כלומר, לא שאני אביא עצמי לדבר זה, רק 'יבא לידי'".
ביסוד זה מיישב השל"ה הק' "למה לא הוזכר בתורה בהדיא הקידוש השם שעשה אברהם אבינו באור כשדים, כי מה שנאמר (בראשית טו, ז) 'אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים' - זה אינו אלא רמז בעלמא... וקידוש השם של חנניה מישאל ועזריה ודניאל הוזכר בהדיא. אלא השי"ת לא כתב של אברהם, כדי שלא ילמדו הדורות ממנו, כי הוא היה מביא את עצמו לידי דבר זה, דהיינו ששיבר צלמי תרח, וזהו אסור לדורות לעשות כן. אבל דניאל חנניה מישאל עזריה שהדבר בא להם והוצרכו לקדש השם - נכתב, כדי שילמדו הדורות מהם וכן יעשו. ואם תאמר מאחר שמעשה אברהם אסור, איך עשה אברהם אבינו ח"ו איסור, ויש לומר הוראת שעה שאני, שהוצרך לעשות כן כדי להודיע ולפרסם האמונה האמיתיית בעולם, שבאותו הזמן עדיין לא היתה נודעת ומפורסמת".
אמנם, במקום אחר דן השל"ה הק' (שער האותיות אות א אמת ואמונה) ביסוד הדבר ובשינוי קצת, ויתכן שיש גם סתירה בדבריו שם - בדונו אודות הברכה על מצות קידוש ה', וז"ל: "ונראה בעיני, מי שבא לידו קידוש השם ומקיים מצות עשה ד'ונקדשתי בתוך בני ישראל', שמפורסם לעשרה בני ישראל, אז קודם שיהרגוהו יברך בשמחה: 'ברוך אתה ה' אמ"ה אשר קדשנו במצותיו וצונו לקדש שמו ברבים' - כדין הרבה מצוות עשה שמברכין על קיומן וכו'... ואין לומר כי אין לברך ברכת קידוש השם, כי אולי יחזור המעליל ויפטרנו, וכמו שכתב 'אבודרהם' במצות עשה 'ושפטתם צדק', דאין מברכין אולי מחלי אהדדי ומיעקר העשה. זה אינו שייך למצות קידוש ה', דאטו אם יעשה לו הקב"ה נס וינצל כמו שניצולו דניאל וחבריו אטו לא קיים מצות 'ונקדשתי', כי תיכף כשמסר גופו להריגה קידש ה' בתוך בני ישראל".
ושקיל וטרי עוד: "ובראשית עיוני הייתי רוצה לומר טעם אחר מלבי, למה אין מברכין על כמה מצות עשה, ומכח זה הטעם אזי לא יברכו גם כן אמצות קדוש השם, וזהו הטעם שאין מברכין אלא על מצות עשה שמחויב אדם להדר אחריה ולעשות, כגון תפילין מילה סוכה ולולב מצה ומרור וכיוצא בהם, מה שאין כן במצות עשה שאין מחויב להדר אחריהן, כגון לקט ושכחה ופיאה, וכי מחויב לקנות שדה כדי ליתן לקט שכחה פיאה, אלא אם יש לו שדה אז חל החיוב, וכן 'ושפטתם צדק' - אין מחויב להדר להיות דיין, ואם הוא דיין אז מצות עשה שישפוט בצדק, אבל אינו מחויב לבוא לידי זה. נמצא לפי זה שלא לברך אקידוש השם, כי אינו מחויב להביא עצמו לידי זה, ואדרבה אם יכול לברוח יברח, או אם יוכל לפדות עצמו בכל אשר לו את כל הון ביתו יתן ולא יהרג. אמנם חזרתי, דיש להשיב על טעם זה - צדקה יוכיח, דמצוה להדר אחריה [ואין מברכין עליה]... ועוד דמצינו בהדיא גם במצות עשה דקידוש ה' להדר אחר מצוה זו, כדאמר רבי עקיבא: 'כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה בכל נפשך אפילו נוטל נפשך מתי יבא לידי ואקיימנו', הן אמת שאין הפשט וגם אין הדין להדר שיבא לידי מיתה בקדושת השם, דכבר כתבתי אם יוכל לברוח יברח, מכל מקום שייך הידור (- צ"ע קצת מה שכתב כאן, דהא לפני כן כתב שאין הדין להדר לבא לידי מיתה, ואם כן במה שייך הידור בקידוש ה') ונפשו היתה חושקת שתבוא המצוה זו לידו באופן שיהיה מוכרח לקיימה".
ומסיק השל"ה הק': "על כן פשוט בעיני לברכה... באם בא קידוש ה' לידו שהוא מקדש יברך, בפרט כי חביבה מצוה זו מכל מצות עשה שבעולם, וכל הברכות תלויות בקדושה, כי כן נוסח הברכות 'וקדשנו', ואיך לא נברך על הקדושה עצמה. אחר כותבי זה מצאתי כן בהדיא בתשובת המקובל הרב רבינו מנחם מרקאנט"י סימן ע' וזה לשונו: המקדשים את השם חייבים לברך על קדוש השם הנכבד והנורא, כיון דהיא מצות עשה מדאורייתא, דכתיב (ויקרא כב, לב): 'ונקדשתי בתוך בני ישראל', עד כאן לשונו. ושמחתי כי כוונתי לדעת הגדול".
