מינון נכון של חירות / הרב אורי גמסון
חסידות על הדף
שבת יט ע"ב
אין צולין בשר בצל וביצה אלא כדי שיצולו מבעוד יום....
וכמה? אמר רבי אלעזר אמר רב: כדי שיצולו מבעוד יום כמאכל בן דרוסאי.
כמה זמן אתם משקיעים בהכנת האוכל שלכם?
מסתבר שאופן הכנת האוכל קשור לעבודת ה' של כל אחד מאתנו.
בסוגיה הזו אנחנו פוגשים את הביטוי "מאכל בן דרוסאי", שהוא סוג של תבשיל שנאכל כשהוא מבושל רק בחלקו, על שם הגנב "בן דרוסאי" שכך היה אוכל את מאכליו, מפאת חוסר זמן.
רבי צבי אלימלך מדינוב בספרו בני יששכר (מאמרי חודש ניסן, מאמר ד – טיול בפרדס, דרוש ז), מסביר כי צורת אכילה זו שמשועבדת לחוסר הזמן, היא סמל של עבדות, משום שבעצם האדם איננו שולט בזמן שלו עצמו, עד כדי שהוא נאלץ לאכול את מאכליו שלא כפי שהיה בוחר מלכתחילה.
מאידך, גם השקעה מרובה בהכנת האוכל היא סוג של עבדות, שכן במקום שהאוכל ישרת את האדם, האדם מוצא את עצמו מכלה את זמנו בשירות האוכל.
מסופר על הבעש"ט שהראה לתלמידיו מחזה שבו היה שור חבוש בשטריימל. הוא הסביר את המחזה לתלמידיו ואמר כי השור היה בעצם אדם שאכל חמין שהיה בו בשר שור, אך אותו אדם, בלהט הגדול שלו לאכילת החמין, נעשה בדיוק כמוהו.
זו הסיבה שבחג הפסח, מצוות קרבן הפסח היא לאכלו דווקא צלי. מצד אחד אין לאכלו נע ומצד שני גם אין לאכלו מבושל, משום שהקרבן הזה, שמבטא את החירות המליאה של האד,ם צריך להגיע בדיוק במידה הראויה של הבישול הנצרך, כך שהאדם לא יהיה עבד לתאוותיו, ומאידך גם לא עבד לזמן שאין לו. הצליה היא בדיוק המינון האמצעי בין השניים.
עלינו לבדוק את עצמנו תדיר, האם יחסנו לעולם החומרי מורכב מהמינון הנכון, וכך נדע שאכן אנחנו בני חורין.
