האם כל יהודי שבא לארץ מקיים בכך מצווה?
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
שבת יט ע"א
בברייתא המובאת בגמרא נאמר שאסור להפליג בספינה פחות משלושה ימים לפני השבת, כלומר מיום רביעי או חמישי, אם ההפלגה היא לצורך של רשות. ב"בירור הלכה" מובאים הסברים שונים לאיסור זה, אם בגלל יציאה מחוץ לתחום שבת, או בגלל שאסור לאדם להכניס את עצמו למצב שבו יצטרך לעשות מלאכה בשבת, או בגלל ביטול עונג שבת, שכן בימים הראשונים להפלגה יש הרגשה מאוד לא נוחה עד שמתרגלים לשהייה בספינה.
לדבר מצווה מותר להפליג אפילו בערב שבת. ב"בירור הלכה" מובאות דעות שונות בקשר להגדרת "דבר מצווה". אחת המחלוקות היא בקשר למי שמפליג לארץ ישראל. הבית יוסף כותב בשם הריב"ש והתשב"ץ שהפלגה לארץ ישראל נחשבת לדבר מצווה ולכן מותר להתחיל אותה אפילו ביום שישי, וכן הוא פוסק בשולחן ערוך שהעולה לארץ ישראל, אם נזדמנה לו שיירה אפילו בערב שבת – מותר להצטרף אליה. עם זאת המגן אברהם כותב שרק מי שמתכוון להתיישב בארץ נחשב להולך לדבר מצווה, אך לא מי שבכוונתו לבקר בארץ ולחזור לחו"ל. לעומת זאת בעל כנסת הגדולה כותב שאף מי שמתכוון רק לבקר בארץ נחשב לעושה דבר מצווה, שכן כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל מקיים מצווה.
הרמ"א מביא להלכה דעה שאף מקילה יותר וכותב: "יש אומרים שכל מקום שאדם הולך לסחורה או לראות פני חבירו – חשוב הכל דבר מצווה, ואינו חשוב דבר הרשות רק כשהולך לטייל, ועל כן נהגו בקצת מקומות להקל בעניין הפלגת הספינות והליכת שיירה תוך שלושה ימים, כי חושבים הכל לדבר מצווה".
