הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי

הרב חגי ניר, מכון הירושלמי

ברכות ה ע"א

ערך האגדה

"ואמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב: 'ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצווה אשר כתבתי להורותם'? לחות - אלו עשרת הדברות, תורה - זה מקרא, והמצווה - זו משנה, אשר כתבתי - אלו נביאים וכתובים, להורותם - זה תלמוד, מלמד שכולם נתנו למשה מסיני".

נשים לב שהאגדות לא הוזכרו בתלמוד הבבלי. לפי רבותינו שבבבל משה לא קיבל בהר סיני את האגדות. לפי התלמוד הבבלי האגדות אינן חלק מן התורה שנמסרה מסיני. ואם נשאל מדוע נכתבו האגדות? הדעת נותנת שחכמי ישראל ראו וחוו שזהו צורך נפשי של הציבור ואמרו את האגדות מדעתם. (באופן דומה לנימוקי בעל ספר החינוך למצוות התורה. הוא לא טוען שהסבריו נאמרו בסיני אלא הוא אומרם מסברתו).

לעומת זאת, לפי אמוראי ארץ ישראל (ר' יהושע בן לוי) משה קיבל גם את האגדות.

וזה לשון התלמוד הירושלמי במסכת פאה ב/ד:

"ר' יהושע בן לוי אמר: עליהם ועליהם, כל ככל, דברים הדברים, מקרא משנה תלמוד ואגדה אפי' מה שתלמיד ותיק עתיד להורות לפני רבו כבר נאמר למשה בסיני".

הדבר אף בולט בהשוואה לבבלי במסכת מגילה יט ע"ב בדרשה על אותו פסוק: "מלמד שהראהו הקדוש ברוך הוא למשה דקדוקי תורה, ודקדוקי סופרים ומה שהסופרים עתידין לחדש" - אגדה לא מוזכרת.

מקור נוסף בירושלמי הממחיש עיקרון זה מצאנו במסכת בבא קמא ד/ג:

"מעשה ששילח המלכות שני איסטרטיוטות ללמוד תורה מרבן גמליאל ולמדו ממנו מקרא משנה תלמוד הלכות ואגדות ובסוף אמרו לו כל תורתכם נאה ומשובחת חוץ משני דברים הללו...".

מה משמעות המחלוקת?

לפי הבבלי (ברכות ח ע"א) מיום שנחרב הבית אין לו לקב"ה אלא ד' אמות של הלכה, כל חלקי התורה איבדו את עיקר משמעותם ונשארה רק ההלכה.

הירושלמי אינו מקבל גישה זו והמקורות כאן יוכיחו. ההלכה היא מיסודות התורה שבע"פ אך יש יסודות נוספים – אגדה, הגות, פילוסופיה ועוד.

ומה הפלא שכך התייחסו בבבל לאגדות והרי אמרו בתלמוד ירושלמי (פסחים ה/ג) : "רבי שמלאי אתא גבי רבי יונתן. אמר ליה: אלפן אגדה. אמר ליה מסורת בידי מאבותי שלא ללמד אגדה לא לבבלי ולא לדרומי שהן גסי רוח ומעוטי תורה ואת נהרדעאי ודר בדרום". כלומר, כבר ר' יונתן מזהה שאנשי בבל גסי רוח ומעוטי תורה ולכן אינם מסוגלים לרדת לעומק האגדות.

מסתבר, שהעובדה שבבבל לא התייחסו, כמו בארץ ישראל, לאגדה כחלק מתורת משה, אלא כדברי חכמי הדור שנכתבו לצורך הדור, גרם לחכמי בבל לא לרדת לעומק האגדות.