הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי
הרב נוחם בלס, מכון הירושלמי
ברכות ט ע"ב
תודעת מלכות בית דוד
"אמר רבי יוחנן: לעולם ישתדל אדם לרוץ לקראת מלכי ישראל, ולא לקראת מלכי ישראל בלבד אלא אפילו לקראת מלכי אומות העולם שאם יזכה יבחין בין מלכי ישראל למלכי אומות העולם".
לעומת דברי הבבלי, מובא כך בירושלמי במסכת ברכות ג/א (ובאופן דומה בירושלמי במסכת נזיר ז/א):
"מצוה לראות גדולי מלכות לכשתבוא מלכות בית דוד יהא יודע להפריש בין מלכות למלכות".
ההבדל בין הבבלי לירושלמי הוא שהירושלמי מדגיש את מלכות בית דוד לעומת הבבלי שמדגיש את מלכות ישראל ולאו דווקא את מלכות בית דוד.
הבדל זה חוזר על עצמו פעמים נוספות, לדוגמה: בסוגיה בה מבואר מדוע בעלה של אביגיל חייב מיתה.
בירושלמי במסכת סנהדרין ב/ג נאמר כך:
"והדא דתימר כל המקלל מלכות בית דוד חייב מיתה. אדיין (עדיין) מחוסר כסא את".
לפי הירושלמי, הזלזול בבית דוד הוא הפגיעה הגדולה.
ואילו בבבלי במסכת מגילה יד ע"א נאמר כך:
"אמר לה (דוד לאביגיל): מורד במלכות הוא".
על פי הבבלי, הפגיעה היא בכל מלכות, ולא רק במלכות בית דוד.
בניגוד לבבלי, הירושלמי אינו מקבל מציאות של מלכות זמנית ומעורערת כמלכות החשמונאים אלא שואף למלכות שלימה.
יסוד זה בא לידי ביטוי גם בירושלמי במסכת סוטה ח/ג:
"אין מושחין כהנים מלכים. אמר רבי יודן ענתונדריה: על שם 'לא יסור שבט מיהודה'".
ואילו בבבלי (סנהדרין ה ע"א) אותו פסוק נדרש על ראש הקהילה וראש הגלות אך אין שם כל דעה שמדובר במלכות בית דוד.
