הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי

הרב אברהם בלס, מכון הירושלמי

ברכות כט ע"ב

חידוש בתפילה

רבי אליעזר אומר במשנה במסכת ברכות (פרק ד) שכל מי שעושה תפילתו קבע אין תפילתו תחנונים.

בתלמוד הבבלי (כט ע"ב) מובא כך:

"רבי אליעזר אומר: העושה תפלתו קבע וכו' - מאי קבע? אמר רבי יעקב בר אידי אמר רבי אושעיא: כל שתפלתו דומה עליו כמשוי; ורבנן אמרי: כל מי שאינו אומרה בלשון תחנונים; רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו: כל שאינו יכול לחדש בה דבר. אמר רבי זירא: אנא יכילנא לחדושי בה מילתא, ומסתפינא דלמא מטרידנא (אני יכול לחדש בה דבר, אבל מפחד שמא אתבלבל)".

מסקנת הבבלי היא, שאכן רעיון החידוש הוא רעיון חשוב, אולם כלל וכלל אינו מעשי. חידוש עלול לגרום לטעות, ולכן לא כדאי לנסות אותו. אם ישנו חשש של קלקול - עדיף לוותר.

הירושלמי כלל וכלל אינו מקבל הסתכלות זאת, וכן מובא בירושלמי (ברכות ד, ד):

"רבי אליעזר אומר: העושה תפילתו קבע אין תפילתו תחנונים. רבי אבהו בשם רבי אלעזר: ובלבד שלא יהא כקורא באיגרת. רבי אחא בשם רבי יוסי: צריך לחדש בה דבר בכל יום. אחיתופל היה מתפלל שלש תפילות חדשות בכל יום. אמר ר' זעורא: כל זמן דהוינא עביד כן הוינא טעי (כל זמן שהייתי עושה כן הייתי טועה), ולית לך אלא כיי דמר (אין לך אלא כמו שאמר) רבי אבהו בשם רבי אלעזר: ובלבד שלא יהא כקורא באגרת. רבי אלעזר היה מתפלל תפילה חדשה בכל יום. רבי אבהו היה מברך ברכה חדשה בכל יום".

מסקנת הסוגיה בירושלמי היא שחידוש הוא דבר ראוי. גם לדעת רבי אבהו ורבי אלעזר, יש לחדש בתפילה ולהתפלל תפילה חדשה אחת בכל יום. דרך החידוש בתפילה אדם יותר מתחבר לתפילה וזאת למעשה המטרה.

אם כך, נשאלת השאלה מדוע הביא הירושלמי את העובדה שאחיתופל התפלל שלוש תפילות ביום עם ההסתייגות של רבי זירא לרעיון החידוש?

נראה שניתן למצוא בסויית הירושלמי עריכה ספרותית למופת. הכוונה ב"עריכה ספרותית" היא שדרך מבנה הסוגיה מגיעים גם להבנת רעיונות. הירושלמי, דרך מבנה הסוגיה, רוצה ללמד אותנו, שאמנם נכון שהמגמה היא חידוש, אולם יש להיזהר ולהתנתק מהתפישה שרוצה לחדש באופן טוטאלי. גם בירושלמי מובאת ההסתייגות של ר' זירא, אולם הסתייגות זאת מובאת רק לאחר שהוצגה העובדה של אחיתופל שהתפלל בצורה חופשית לגמרי, ללא כל נוסח כתוב.

הירושלמי מעודד חידוש, אם כי חידוש מבוקר ולא חידוש סוחף.

רעיון מרכזי בירושלמי הוא האיזון הנכון בין פריצה לשימור, כאשר הדברים מודגמים היטב בסוגיית החידוש בתפילה.