האירוח כמקפצה רוחנית

אגדה בדף

ברכות מו ע"א / חיים אקשטיין

"רבי זירא חלש, על לגביה רבי אבהו, קביל עליה: אי מתפח קטינא חריך שקי - עבידנא יומא טבא לרבנן. אתפח, עבד סעודתא... כי מטא לברוכי, אמר ליה: נבריך לן מר! - אמר ליה: לא סבר לה מר להא דרב הונא דמן בבל דאמר: בוצע מברך? ואיהו כמאן סבירא ליה? - כי הא דאמר רבי יוחנן משום רשב"י: בעל הבית בוצע ואורח מברך, בעל הבית בוצע - כדי שיבצע בעין יפה, ואורח מברך - כדי שיברך בעל הבית. מאי מברך - יהי רצון שלא יבוש בעל הבית בעולם הזה ולא יכלם לעולם הבא; ורבי מוסיף בה דברים: ויצלח מאד בכל נכסיו, ויהיו נכסיו ונכסינו מוצלחים וקרובים לעיר, ואל ישלוט שטן לא במעשי ידיו ולא במעשי ידינו, ואל יזדקר לא לפניו ולא לפנינו שום דבר הרהור חטא ועבירה ועון מעתה ועד עולם".

החלק הפחות מוכר בברכת המזון הוא ברכת האורח. יש שאינם אומרים אותה, ואפשר להבין אותם: בברכת המזון אנו מברכים את הקדוש ברוך הוא, למה להזכיר את בעל הבית?

שאלה זו אולי מסתתרת בגמרא. רבי אבהו עורך סעודה לרגל החלמתו של רבי זירא ממחלה מסוכנת, ומציע לרבי זירא שיברך המוציא ויבצע, אך רבי זירא מוותר על הכבוד משום כבודו של המארח. רבי אבהו משיב שדווקא מצד כבוד המארח - עדיף שהאורח יברך אותו. נראה שבברכה יש ביטוי מיוחד של כבוד והכרת טובה.

מה כוללת הכרת טובה זו? כאן, כאמור, אנו מתרחקים עוד יותר מעולם התודות והברכות המוכר. לפי הנוסח המקורי, הברכה מתמקדת ביחס בין המארח ובין החברה - "שלא יבוש בעל הבית". לפי התוספת של רבי, הברכה מתרחבת לכל הצד הכלכלי בחיי המארח.

אלו הצדדים שהאורח נפגש עמם בארוחה. האורח אינו מברך את המארח שיעלה במעלות התורה, שיהיה בריא או שיזכה לבנים תלמידי חכמים. התחומים הבסיסיים שעמם נפגש אורח בסעודה הם שניים: היחס החברתי (בין המארח לאורחיו) והיכולת הכלכלית (שכן האורח אוכל על חשבון המארח). עם זה נפגש האורח ועל זה הוא מברך.

ההנאה מטובו של אדם אחר יוצרת הזדמנות להודות לו, ולאחל לו שלא יחדל מלהשפיע טוב. שישמור על יחס חיובי לאחרים ועל יכולת כלכלית, וכך יוכל להמשיך לארח. הברכה מנצלת את חווית האירוח, וממנפת אותה לחיזוק הקשר החברתי בין האורח למארח. מתוך חוויה זו אפשר להגיע לברכה מרוממת יותר: מתוך שלא יבוש בעולם הזה - לא ייכלם גם לעולם הבא.